יד הגורל והתמודדות האדם
שנת 2013-
סיכום על שנה שהייתה
עוסקת אני בתורת
הגורל והניסיון לחזות אותו בכלים כמו אסטרולוגיה, נומרולוגיה, טארוט וכו', ועושה
את זה כבר מתוך שגרה. קורס רודף קורס, ויעוץ רודף יעוץ, וככה אני עושה את זה כבר
עשרים שנה.
נצמדת אני לשגרת
חיים, של תנועה בין חיפה לתל-אביב, שמחה על כך שהכל זורם במסלולו הרגיל.
ככה חשבתי שתהיה
עבורי שנת 2013, אבל הסתבר שמהר מאוד התבדיתי.
ביוני 2013 נכנסתי
לשנה אישית 4, ומאחר שגילי הינו 61 שזה נותן 7, התרחש כאן שילוב קטלני של השפעות
גורל, שקשה להאמין שבכלל בן אדם יכול להכיל את זה, וכל זה בשנה.
אבל מה לעשות?
4 ו-7 לא הולכים טוב
יחד, וזה בלגאן רציני, ורציתי לשתף אתכם במה שעבר עלי, בשנה לחלוטין הזויה, אבל
הכי חשוב במה למדתי מכך.
ב-23.1.14 אלך לניתוח
עיניים, וזה באמת התחיל בינואר שנה שעברה עת התברר לי שאני לא רואה כלום בעין
הימינית.
כתוצאה מירוד
(קטרקט), נותחתי וראייתי הושבה שזה כמעט שש שש, ככה אמרה לי הרופאה השבוע.
העין השמאלית נותרה
עם ראיה חלשה מאוד של מינוס 7, והמוח לא מסוגל לאזן זאת.
חזרתי לרופאה כעבור
שבועיים, והיא אמרה שאוכל לעבור ניתוח בעין השניה מתי שרק ארצה, ושאנסה להתרגל
"לפתרון הקסם" שזה להרכיב עדשת מגע.
רבות שמעתם על סיפורי
עדשת המגע שלי, שלקח לי חודש ימים ללמוד להוציא ולהכניס, והרופאה הייתה ממש מרוצה
ואמרה לי ביוני 2013 שאמשוך כמה שאוכל ולא אעשה ניתוח בעין השנייה כל כך מהר.
קבענו להיפגש שוב
בשלהי הקיץ, אבל אז התחילו הצרות וזה היה ממש לא יאומן.
בעל הבית בחיפה רצה
להעלות לי את שכר הדירה ב-1200 ש' בבת אחת, לאחר 20- שנה של מגורים במקום. דירה
ענקית, אך כבר התיישנה, הייתה עמוסה ביותר,
באיזור שמאוד התקלקל, ובמשך אמצע יולי ואוגוסט, מצאתי עצמי מתרוצצת כמו חיה
נרדפת, רואה 30 דירות!!!
באותו הזמן רבה עם
בנקים על משכנתאות, בקיצור מחפשת לי דירה לגור שם וכבר לא בשכירות.
כעבור עבר מסע
ייסורים של חודשים החל מיולי ועד
29.10 שם חתמתי על משכנתא ואז ב-1.11.13 הייתי בעלת דירה, וכבר באותו חודש
החלו השיפוצים, לקראת המעבר בסוף דצמבר. האמת היא, שלא קלטתי ביום בו קיבלתי את
המפתח שהנה אני בדירה שהיא כולה שלי.
הנה. תראו אותי כמה מאושרת
אני לחתום על המשכנתא שהועברה למוכרים ב-10 שניות, ואני אצטרך לשלם אותה משך 15
שנה.
מהר מאוד נקטעה שמחתי,
והעניינים החלו להשתבש.
באותו היום בו אני חותמת את
חיי במשכנתא, התקשר אלי בעל הבית בתל-אביב וגם הוא רצה להעלות את שכר הדירה ב-1200
ש', ושוב מצאתי עצמי מתווכחת עימו ומתחננת שניפגש באמצע, שיתן לי אורכה, שאני
עומדת לעבור דירה בחיפה, ושעלי לעשות ניתוח עין לאיזון הראיה, וזה לא עזר בכלום.
לאחר שבועיים אחרי שהוא חשב
וחשב, הוא החזיר לי תשובה שהוא עושה לי הנחה של 200 ש' בלבד, וזה היה ממש לעשות
צחוק.
בינתיים ב-7.11 שרטתי את העין עם העדשה, והרופאה אסרה
עלי להמשיך להרכיבה.
הסבל היה בעל יתואר, וככה
כשהדירה בחיפה באמצע השיפוצים, וחרב שכר הדירה בתל-אביב מרחפת עלי מינואר 2014,
מצאתי עצמי אובדת דרך ועצות.
הרופאה אסרה עלי להרכיב עדשת
מגע, וקבע לי תור לניתוח לסוף ינואר, בהנחה שכבר אהיה אחרי המעבר בחיפה.
אבל אף אחד לא תיאר לעצמו
שהנה אני הולכת, עוד לפני המעבר בחיפה, לעבור דירה ברמת גן, וזה קרה מהר ביותר.
תוך שבוע ב-15.11.13 קיבלתי
החלטה שלאחר 28 שנה בתל-אביב אני עוזבת את העיר הזאת ועוברת לרמת גן, ובאורח פלא
מצאתי דירה תוך שבועיים, וכבר ב-1.12.13 מצאתי עצמי בדירה חדשה ברמת גן, שמחירה
נמוך בשליש מזה של תל-אביב. בקיצור, תל-אביב נעשתה עיר לא שפויה למגורים
מבחינת שכירויות.
אז הנה כאן מאושרת בדירתי
החדשה ברמת גן:
האושר אבל היה קצר
מועד, כי כרגע חיכה לי המעבר בחיפה, ומעבר קשה ביותר.
היה צורך לרוקן ספריה
של 5000 ספרים, ובעיקר לנגב אבק של עשרים שנה!
המעבר לרמת גן והעין
הפגועה, האטו מאוד את יכולתי.
מצאתי עצמי משך חודש
ימים, עמלה יום ולילה באריזה, וערמת הקרטונים הלכה ותפחה וזה היה נוראי.
גם החתולה באה לנוח על
האריזות, אבל הותרתי אותה מאחור, ומצאתי עצמי נעה הלוך וחזור עם מטען כבד ביותר
לכיוון פח האשפה.
עייפה, כואבת ובקושי רואה
בעיניים.
אגיד לכם את האמת.
כשאתה חותם על ניירות, והנה
אומרים לך מזל טוב, שהנה יש לך דירה, אתה לא בדיוק קולט ומבין את זה, עד
שאתה אורז ועד שההובלה מגיעה.
רק אז אתה מבין שבעצם אתה
עובר. שהנה עוד לילה או שניים, תישן במיטתך, אבל זה יהיה לגמרי במקום אחר.
תשב ליד אותו שולחן, תלבש את
אותם בגדים, תאכל מאותם צלחות, אבל זה יהיה במקום אחר, וזה ממש בלתי נתפס!
אז ב-30.12.13, הגיעו
המובילים, והחלו להעמיס, וזה היה סיוט.
זה לקח 11 שעות, ופעמיים, והם פרקו את כל המטען באמצע הסלון וזה נהיה מרק
של כיסאות, וקרטונים, ושולחנות וכו', כמעט עד לתקרה.
בקושי פילסתי לי מקום
לשינה, לא קולטת שהנה אני בסוף הסיוט ושבכלל עזבתי דירה בה חייתי 20 שנה, בה הבן
שלי העביר את מיטב שנותיו, שם הוא צמח מגיל שש.
אז נכון להיום שזה
ה-22.1.14 הנה אני יומיים לפני הניתוח, וטרם סידרתי עד הסוף, אבל כבר יש ספריה
חדשה שהולכת ונבנית, שאני יכולה להשיט יד ולהגיע לכל ספר, לעיין בו ולהחזירו למקומו המכובד, וסלון שכבר
מתחילים לראות בו את האור בקצה המנהרה.
והכי חשוב הכל
קומפקטי אבל בכל זאת נראה מרווח, ויש לי אוויר מצוין, ונוף עד לראש הנקרה, ומעלית
כדי לגרור עצמי לקומה ג'.
בקיצור, אני לפני ניתוח, כאשר
מאחורי 28 שנות עבודה בתל-אביב, ו-20 שנה מגורים בשכירות בחיפה, ומאחורי שני
בעלי בתים תאבי בצע שלמדו את הלקח של החיים שלהם, והיום ממש מצטערים שגרמו לי
לעזוב בעוד אני רק שמחה על כך.
אז הנה אני עם פטנט עולמי של
שני חצאי משקפיים, מנסה לאזן את העיניים, את הראיה הכפולה, של המוח שלא מסוגל למקד
הבדלים כאלה בעיניים, עם פטנט של משקפיים על משקפיים, מה שיוצר אפקט כזה טלסקופי
של משקפיים קצת מרוחקות מהאף ואז ניתן איכשהו בצורה מאוד עלובה למקד את הראיה.
אז הנה אני, ככה אני נראית
כיום, אחרי שנה שלמה של מסלול ייסורים.
אז הנה אני רוצה להעביר לכם
מסר חשוב אחד!
לא להיכנע!
כי יכולתי בשקט להיכנע ולשלם
4000 ש' לחודש שכר דירה, במקום
בחיפה שבקושי שווה את החצי מזה. הייתי יכולה לעבוד קשה ולהתאמץ, אבל עבור מה?
עבור משהו שאני לא מאמינה בו?
עבור סחטנות וגאווה של אדם
תאב בצע, שרצה לנצל את מצבי, את חוסר הברירה שלי, כי לאן הייתי הולכת עם כל הספרים
ועם כל החפצים שלי?
ככה גם בתל-אביב, לעבוד קשה
עבור דירה שאנשים לא אוהבים להגיע אליה?
ככה אני אומרת לכם מכל הלב,
שכאשר נעים בנתיב הצר הזה של לבחור את האמת גם אם זה נראה בלתי אפשרי, מקבלים
כוחות מעל ומעבר.
אחרת נשחקים ונגרסים במטחנת
החיים, ו"אין ברירה אחת", הולכת למצטרפת לשניה, עד שמקבלים ערמה אחת
גדולה של תירוצים של למה לא עשיתי את כל הדברים אשר רציתי.
אז הנה אני כאן בתמונה
סימבולית, רואה את המציאות בעין אחת מבלי שום מסכים והסתרים, ובעין השניה רואה
מבעד לשתי זגוגיות של משקפיים, חושבת על כך, שאולי כבר בשבוע הבא, יפתח לי מחדש
שדה הראיה ושוב אראה את כל העולם ומלואו, יותר נכון את כל העולם ורוחבו!!!
שלכם
גילה בויום