האומנם אנשים רוחניים רגישים יותר למזון ולחולי?

מסרים מהתובנה העילאית של שנת 2012

מסר בתיקשור מאת גילה בויום

במאמר שלהלן יובא מסר באמצעות כתיבה אינטואיטיבית והנושא יהיה האומנם אנשים רוחניים יותר רגישים בריאותית ובמיוחד יותר רגישים למזון.

זה יהיה מעין דו שיח, ונקרא לזה עם "אני עליון", מאחר ואני עצמי אהיה במצב של תיקשור שזה מודעות יותר גבוהה.

כדי להיות הוגנת, וכדי לא לערבב עם ידע שיש לי כבר קודם, אתם תמצאו שכאילו אותה דמות גם מראיינת אותי ומבקשת שאביא מהידע שלי, דבר שיוצר מעורבות רגשית שלי בנושא.

מילותיי יסומנו בכחול.

מבוא – קווים למהות התיקשור

שלום, אני כאן גילה ואני קצת הולכת לאבוד בים של הדעות השונות לגבי איך מתרחש התקשור.

אני מנסה לשמור על פן מאוד רציונלי, לא להתלהב מעצמי, לא להיכנס לנושא של האם יש ישויות, מדריכים וכו', אבל בכל זאת כשאני במצב של תיקשור זה מרגיש לי כל כך אמיתי.

האם נוכל בכמה מילים לדבר על זה?

האם יש או אין ישויות ומדריכים שהם אובייקטיבים, שהן נפרדים מאתינו, או שהם בעצם מעין חלק מאתנו ואנו מתקשרים אותם דרך המשקפיים שלנו?

גילה יקרה.

זה לא צריך להטריד אותך ולמה שזה יטריד אותך?

הרי את לא מחפשת את הגימיק, הרי חשוב יותר הידע שאת מעבירה, אז מה משנה המקור שלו. הרי בעולם הרוחני הכל מחובר עם הכל ואין יותר משמעות אם זה ממך או לא ממך, כי אם יצרת קשר עם ישות, אז היא הפכה להיות קיימת!

בהחלט ייתכן שאת אפילו בראת אותה, כמו שיצרת מעין תוכנת מחשב מאוד אינטליגנטית, ולכן את יכולה לשוב ולתקשר עם אותה ישות, וזה כבר לא משנה מה קיים או לא.

את סוג של נשמה "אורנית" מלשון אורנוס, אשר מאוד אוהבת את חופש המחשבה ואת אי התלות אז אל נא תייסרי את עצמך בסוגיה זו.

זה כאילו שתשאלי, האם החלום קיים מחוץ לחולם עצמו!

אז נענה לך שלא!

החלום זקוק לחולם שלו, ולכן הישויות זקוקות למתקשר שלהן והן קיימות מרגע שיצרנו אותן, ומצד שני, כאשר העולם שלכם יעלה ברמה האנרגטית, בעוד 200 ומשהו שנה, כשהמציאות שלכם תעלה לרמה יותר גבוהה, אז הרי שישויות יצליחו להעביר מסרים גם במובן אובייקטיבי, ולא כדאי שניכנס לזה כעת, כדאי שנתמקד בנושא.

מסכימה עימך, אבל אני רוצה לדעת לצורך העניין אם מי אני "כאילו מדברת"?

את מדברת עם תובנה עליונה, ומצדי את יכולה לקרוא לזה מסרים מהתובנה העליונה, ואם את זקוקה לדמות שמדברת עימך, אז הבה ונכנה את עצמי, מאוראי- me-orai, מלשון מאיר, מאורות, המאורות שלי, והתפקיד שלי הוא, להעביר את האנשים במיוחד הרוחניים שבכם, לתדר החדש של שנת 2012, להעביר אתכם לרמה יותר רוחנית, לויברציות החדשות, ולעזור לכל אחד מכם לאמץ הרגלי חיים חדשים ממש באופן מוחשי פיזי, ואנו עוד נקיים שיחות רבות בנושאים שונים.

מבטיח לך שנסביר לך על מערכת אנרגטית משתנה, שהולכת וניטעת בגופים של כל אחד מכם, וסוגים חדשים של תיקשורת במדיטציה וכמובן רגישויות חדשות.

הרי כל הזמן את קוראת על תחושות שאנשים חשים שהם כאילו מפוצצים מאנרגיות וקשה להם לתפקד ביומיום.

אני אסביר זאת ואשתמש לפעמים בגוף רבים כי יהיו עמי עוד ישויות בנושא ולכן תקראי לנו קבוצת של ישויות של התובנה העליונה, אבל זכרי זה רק שם.

לפני שנתחיל והיות והחלטנו שאנו חושפים הכל אז אולי תספרי לי ולקוראים גילה, מה את בדיוק מרגישה?

אני מרגישה לפעמים שאני כמו מתרחבת, חום כזה, ואני מרגישה שהראש שלי כאילו חלול והוא מאוד גדול, והוא רוצה להתרחב עוד ועוד.

במצב הזה, כל מחשבה מתגשמת בעוצמה מאוד חזקה בתוך מן חלל פנימי שפתאום קיים בי.

אם למשל ארצה למשל לחוש זרימה באזור מסוים בגוף מיד אחוש אותה, זה מצב אנרגטי מאוד חזק, ואני ממש מרגישה שכמו האנרגיות ממש נוגעות בי.

אני ממש מרגישה שכל האנרגיות שבי מתרכזות בראש וסוג של תובנות ממש גבוהות.

יפה גילה, באמת היטבת לתאר, אבל אל תגידי שזו תחושה לא נעימה!

צר לי שאני קוטעת אותך. היא נעימה, אבל אני לא מקבלת בה שום מסר, רק מן ריקנות כזו, והיות אוני טיפוס שקשה לא לשחרר שליטה ולהתמסר, טיפוס שכל הזמן רוצה לחושב, לחקור ולהבין, קצת קשה לי עם הריקנות הזו!

אוי גילה גילה, למה את לא מבינה, שמסרים מגיעים לפעמים בנפרד מהאנרגיה שחשים, כי את המסרים את מקבלת כעת, זה כמו שבנית לך מן אנטנה כזו בראש שזה צינור למידע, ואנו צריכים את זה כעת, כאשר את נמצאת במצב של כתיבה, ושימי לב כמה הכתיבה זורמת, אז זה דווקא תקשור ברמה טכנית מאוד גבוהה, כי הוא מערב יכולת טכנית ושליטה במקלדת.

הקונספירציה של הסוכר הקמח הלבן וההתמכרות לג'נק פוד

או-קיי גילה, הבה ונחזור לנושא שלנו. היות ואנו הולכים לדבר על אורח חיים משתנה בעידן החדש, אז הבה ונתחיל בנושא הסוכר.

שימי לב כיצד את ציינת בעיני אנשים שכעת לאחר שנה ורבע שאין את אוכלת סוכר, את מרגישה מן צלילות מחשבה, ורוגע ויכולת הבחנה בתחושות ומחשבה מאוד חדה..

כן נכון, אני ממש מרגישה את הראש כמו מי מעיין צלולים, וגם יש לי יכולת ריכוז מאוד גבוהה וחדות מחשבה וזה גם מחדד את התיקשורים שלי, כי זה כמו "פיין טיונינג", קל לי יותר לכוון את עצמי לדקויות, וממש לחוש מחשבות. אני חשה שפתאום אין חיץ ביני לבין העולם, וזה תחושה מאוד מוזרה ומיוחדת.

אז הבה אולי ונתחיל בנושא זה.

על ההתמכרות לסוכר, לקמח הלבן ובכלל לג'נק פוד מה זה עושה לנו.

מה את חושבת בנושא זה גילה?

אני ממש המומה.

הזדעזעתי לקרוא בספרה של רחל טלשיר כאשר ערכתי עמה ראיון שאנו צורכים פי 50 סוכר מאשר אבותינו.

לא האמנתי לה, אז החלטתי לבדוק את הדברים בעצמי!!!

הנה הראיון עמה כפי שפורסם חיים אחרים והועלה גם לאתר של IFEEL ותוך שבוע קראו אותו 26 אלף איש!!!

www.ifeel.co.il/page/19981

הלכתי לסופר וניסיתי למצוא מוצרים ללא סוכר ובאמת כמעט ולא מצאתי.

חיפשתי לחם, ו-90 אחוז מהלחמים היו עם תופסת סוכר.

אני אוכלת שניצלים של סויה, ולדיראון לבי הרב פתאום הסתבר לי ששוב כמעט הכל זה עם תוספת סוכר!

שלא לדבר על סלטים מוכנים אפילו כמו כרוב חמוץ, או סלק, או עגבניות חמוצות.

שלא לדבר על קופסאות שימורים, רטבים לסלט, אבקות מרק וכו', הכל הכיל סוכר בכמויות עצומות!

ומה את מבינה מזה?

אני מבינה מזה שזה ממש כמו קונספירציה, שזה ממש לטמטם את האנשים. שאנו כאילו מקפידים לא לשתות את הקפה עם כפית הסוכר, אבל מצד שני אם נשתה כוס של קולה, הרי נשתה כאן בעצם 5 כפיות סוכר!

אם ניקח 100 גר' רוטב קטשופ שזה לא הרבה הרי שצרכנו שוב 6 כפיות סוכר.

כלומר, מגניבים לנו את הסוכר כמו גנב בלילה כמעט בכל מוצר שלא יהיה!

ולמה הם עושים את זה לדעתך?

עושים את זה, כסוג של מוליך תיאבון כסוג של התמכרות, כדי שנצרוך עוד ועוד, כי זה ירגיש לנו טעים, ואז לא נוכל להפסיק לאכול את זה, נאכל עוד ועוד!!!

מספיק ששמתי קצת קטשופ על הלשון שבוע שעבר, יחד עם התבלינים שלו, המתיקות הזו שלו, זה התחיל ליצור בי מן טירוף כזה לעוד, פתאום רציתי ממש לחפש מאכלים כדי לשים אותו עליהם, עוד מעט והייתי ממש מטגנת לי צ'יפס כזה...

ואתה יודע מה עוד קרה לי בשבוע שעבר?

פתחתי שקית של חטיף של צ'יפס, מאלה שכתוב עליהם בלי שומן טראנס, וכאילו מאוד טבעיים, ורציתי לטעום מזה, וזה היה כל כך טעים בפה. מן פריכות כזו, עם מתיחות עדינה וקצת טעם חריף.

פתאום מצאתי עצמי כמו ממש כמו "ג'נקיט כזו", זוללת וזוללת את כל השקית תוך דקות ספורות, וממש לא יכולתי לעצור בעצמי. אפילו כעסתי על עצמי, שאני עם כל המודעות שלי, לא יכולה לעמוד בפני הפיתוי בפני שקית של צ'יפס, בושה וחרפה!

אין לך מושג כמה אני כועסת על עצמי.

גילה היקרה.

אל נא תכעסי על עצמך.

כמוך, כולם בעצם!

איך את חושבת להילחם בהתמכרות זו?

את לא מכורה, את לא אשמה!!!

את פשוט אוכלת מזון ממכר בכוונה תחילה.

מזון אשר הופך אותך ממש לרובוט. ממש מהפנט אותך, ובאופן אוטומאטי באמת אין סיכוי שתוכלי לעצור את עצמך.

מה את חושבת לך!!

מיטב המוחות "הקרימינליים" , הנדסו את שקית הבמבה או את שקית הצ'יפס הזו!!

טעמו, הוסיפו עוד תבלינים וחומרים ושוב בדקו, ניסו את זה אפילו על אנשים.

זה טעם מלאכותי מהונדס, שאין הגוף שלכם יודע כיצד להתמודד עמו.

למה, למה לא?

כי זה מפנק את חוש הטעם, אבל לא יוצר נפח מספיק בקיבה, כי אין בזה סיבים, ואין בזה מלאות של הקיבה, כי הקיבה והלשון חייבים לעבוד במשותף.

זה פשוט מן שומן כזה עם תבלינים אשר נמס בפה, וגורם לכך שהלשון רוצה עוד. זה יוצר מן סוג כזה של תשוקה, של רעב מלאכותי, וזה ממש לא ערגה אמיתית למזון.

זה פשוט כמו לשתות בקבוק של שמן ולא צריך לדבר על כך.

יש לכם מספיק בכתובים על שומן טראנס שלא מתעכל בגוף וכו'.

כעיקרון, אל נא תכעסי על עצמך, אלא פשוט תדעי להימנע ממאכלים אלה זה הכי טוב ובהמשך אפילו אתן לך תרגיל דמיון מודרך של איך לעמוד בפני זה, אבל לעמוד בפני זה עוד לפני שזה בא אל הפה וכעת נמשיך ותשאלי עוד.

כן, הבה ונחזור לסוכר, ואני רוצה להזכיר לך מאמר בנושא:

www.oryada.com/sugar.htm

אני גם רוצה להביא את אשר אמרתי כאשר ראיינתי את רחל טלשיר והבאתי מספרה בקטע של הסוכר:

שיטת צום סוכר

בשיטה זו נמענים לחלוטין מצריכת סוכר כאשר בתרבות המערב אנו צורכים פי חמישים סוכר ממה שצרכו הדורות הקודמים!

הסוכר הלבן בפרט, הוא אחד האסונות של התרבות המערבית. הוא אינו מכיל שום מינרלים או ויטמינים.

הוא בעל תגובה חומצית חזקה מאוד ולכן גוזל סידן מהשיניים ומהעצמות והוא תוסס בקיבה כשהוא יחד עם עמילן ואיברינו הפנימיים עלולים להירקב עמו.

הוא גורם להפרעות קשב וריכוז, הוא גורם להתמכרות בלתי נשלטת לאוכל ולכן לעליה במשקל, והכי גרוע שהוא גורם ללבלוב ושגשוג של תאים סרטניים.

מעניין שתאי הסרטן צורכים יותר סוכר, ולכן משתמשים בסוכר וחומר רדיואקטיבי בבדיקות לגילוי תאים סרטניים.

השימוש התעשייתי בסוכר שהינו חומר מאוד זמין וזול הפך לשערורייתי ביותר, בגלל שהוא גם חומר משמר, ו-80 אחוז מתצרוכת הסוכר שלנו נעשית בלא יודעים!

הוא מוכנס "בגניבה", לא רק למעדני יוגורט, דגני בוקר ומשקאות ממותקים אלא גם למוצרים מלוחים, משום שסוכר ומלח מהווים שילוב מנצח מבחינת טעם.

הוא גם מצליח לשדרג את הטעם של מאכלים מרים, חמוצים וחריפים ולכן הוא מוכנס למוצרי בשר, פשטידות, סלטים שונים וחטיפים מלוחים, וכמעט ואין מוצר על המדף בסופרמרקט שהוא חף מסוכר!!!

תעשיית מוצרי המזון משתמשת גם במוצרים תעשייתיים אחרים לא פחות מסוכנים כמו למשל סירופ תירס בצירוף כימיקלים מה שיוצר פרוקטוזה סינתטית וכך אנו ממשיכים להיות מואבסים בסוכר.

כבר התרגלנו לטעם והוספת הסוכר גורמת למאכלים להיות ערבים לחך, ומכאן להתמכרות שאין אנו יכולים לעמוד בפניה ולמגפת ההשמנה, שהיא מגפת המאה ה-20.

לצורך דיון זה גם ממתיקים כמו סוכר חום, מולסה, דבש, סירופ מייפל ועוד פעולתם דומה לפעולת הסוכר.

בהמשך מפורטת בספר ההיסטוריה של הממתיקים המלאכותיים, הסכרין שנתגלה בטעות מתוך חומר רעיל, הסוכרלוז שמתקבל דרך שימוש בכלור על סוכר ועוד.

בספר מומלצים חטיפים טבעיים אחרים כמו חלווה תוצרת בית מטחינה ותמרים, חומוס מבושל, קוביות בטאטה מאודות, תפוח אפוי עם קינמון, חטיפי אדממה (סויה) ועוד.

הפרופ' האמריקאית לתזונה מריון נסל כותבת בספרה "מה לאכול, איך לבחור מזון נכון ובריא במבוכי הסופרמרקט המודרני", שיותר מ-25 אחוז מהמדפים מיועדים לסוכר, וחלק גדול מהיתרה למאפים עתירי סוכר, משקאות חלב ומעדני יוגורט ממותקים.

היא מתארת את הסופרמרקט המודרני כשדה קרב, בו מתנהלת מלחמה על תודעתם ובריאותם של הצרכנים.

"במלחמה זו", כותבת רחל בספרה, "האוכל המועבד הוא נשק להשמדת המונים, יצרניו הם סוחרי נשק, המפרסמים והמשווקים הם אסטרטגים ומצביאים, ואילו הצרכנים משמשים גם צאן לטבח וגם משתפי פעולה."

נוסיף לכך את המבצעים עד כדי 1 + 1 של מוצרים המכילים בעיקר סוכר, ואת הממתקים והחטיפים שליד הקופות, שהן לחלוטין בהישג היד של הילדים.

היצרנים חייבים לכתוב על המוצרים את המרכיבים מהקל לכבד, ואם הסוכר אינו מופיע עד המקום ה-3 אפשר קצת להירגע, אבל יצרנים ממולחים, מערבים את הסוכר עם פרוקטוזה וגלוקוזה, כך שמרכיבי הסוכר נודדים לסוף הרשימה.

הסוכר לסיכום, הנו מבין ההתמכרויות המסוכנות ביותר לעולם המערבי, והוא אחראי לרעות חולות רבות החל מדמנסייה ועודף משקל וכלה בסרטן.

-----סוף ציטוט-----------

תודה גילה, אז מה את רוצה לציין בזאת?

אני רוצה לשאול, האם באמת אותם אנשים אשר רוויים בסוכר ובקמח הלבן באמת חשים זאת?

למה את שואלת בכלל, הרי את בעצמך היית ככה גילה.

מזליפה סוכר ללא הרף. כל הזמן חייבת לאכול משהו מתוק. לא מסוגלת לעצור בעצמך. כאשר סיימת לאכול ודחסת עוד ועוד לבטן חשבת על הארוחה הבאה.

את שכחת שאכלת 15 פרוסות לחם ליום?

מלאת את בטנך אורז, כי הקיבה שלך חשה כל הזמן רעב!!

דחסת ודחסת כי הקיבה שלך לא באה על סיפוקה.

הרי כיום את "ממשיכה לדחוס" אבל בסלט שלפחות נותן חיוניות!

את לא רואה את הנפיחות הזו בפנים, את חוסר הברק בעיניים, את העייפות, את הכבדות הזו אצל אנשים?

את לא מבינה שהם יחפו על כך באין ספור כוסות קפה ליום, כדי להריץ את האדרנלין?

את לא מבינה שהם לא חיים מתוך רעננות אלא מתוך מרץ?

מה ההבדל בין השניים?

מרץ זה פעולה מתוך מאמץ, מתוך הכרח, כאשר מוכרחים לעשות דברים, ואז מתאמצים, ולבסוף אחרי עוד כוס קפה ועוד, ועוד חטיף ועוד מתוק קורסים בסוף מעייפות, וככה החיים נעים בין מרץ מתוך מתח ועצבנות לבין עייפות טוטאלית.

זה הכל תוצאה של פחמימות מכבידות ומטמטמות, וכל מי שמפסיק עם זה, חש מיד לאחר שבועיים שהוא זוכה לטעם של גן עדן, בלי סוכר, והוא בגן עדן.

תראי איזה פרדוכס יש בכך.

למה את חושבת גורם הסוכר, את הרי כתבת את זה בעצמך.

זה גורם למן טמטום כזה, לחוסר צורך לחשוב או להתמודד עם בעיות.

את צודקת גילה במאה אחוז. סוכר זה מן תרופה נגד דיכאון, והרי חלק גדול מהאוכלוסייה שלכם חי על פרוז'אק זה לא סוד. ואת יודעת למה?

כי הם בסוג של בעיות שלא ניתן לפתור אותם.

הם במצב של ללא מוצא, עם דברים ממש מציקים מודחקים. כמו הזוגיות, הבוס הבלתי נסבל, היחס עם ההורים הבלתי פתיר, האוברדראפט שאין שום סיכוי לכסות אותו.

במצב שכזה אין מנוס אלא סיפוקים מידיים.

אתה לא קיצוני במקצת?

לא אני לא, כי אכילה בריאה ונטולת פחמימות ריקות פשוט מחדדת את המוח, גורמת לראות הכל צלול וברור, וגורמת לנו לראות מה חסר לנו בחיים, מה אין לנו.

לאכול בריא זה אתגר, כי אז כל המסכות מוסרות ורואים שבעצם המלך הוא עירום, והשאלה היא מה עושים מכאן והלאה!

כל הבעיות ניצבות במערומיהן, ותסכולי החיים מתייצבים לנגד העיניים, וזה מצב שאתם לא מוכנים להתמודד עמו ואז יש מן הדחקה, ולכך עוזר הסוכר והקמח הלבן, אשר נותן מן תחושת אופוריה קלה, עד "לביס הבא", וככה זה ממשיך וממשיך.

כל האינסטינקטים של הנשמה מורדמים!

למה אתה נתכוון במילים אינסטינקט נשמתי?

תראי גילה, הניצוץ האלוהי אשר בכל אחד מאתנו הוא חלק מהכל יכול, היודע כל והנמצא בכל.

בתור שכזה זה ניצוץ אשר בורא ללא הרף, ולכן זה הניצוץ היצירתי אשר בנו, אשר רוצה לחיות חיים יצירתיים, ואיך אפשר להיות יצירתי בחברה בה הכל מתועש ואוטומאטי והאדם הופך לבורג?

במצב כזה, אתם תדאגו לכלות כל אנרגיה יצירתית אשר בכם, כי אין לכם מה לעשות עמה!!!

במקרה הכי טוב תהפוך היצירה ליצר וזה ילך על מיניות מופרזת.

זה מביא לחלוטין לחיים של חוסר מודעות, חוסר יצירתיות ושל מורדמות.

מה שאתה אומר כאן זה מאוד חמור. מה כולנו צריכים להיות יצירתיים ואומנים?

יצירתיות זה הדרך שבה אתה חי את החיים שלך!

זה עניין של גישה, זה עניין של מעורבות, של עניין, של כל יום שונה ממשנהו, של למידה מתמדת, של התלהבות, של קשר עם הטבע, החיים, הבריאה.

יצירתיות זה לחיות את החיים מתוך חוויה, ואיפה יש את זה, כאשר קמים כל בוקר עייפים וממהרים לעבודה חדגונית ומשעממת, שברוב המקרים היא רק פרנסה ואין בה שום מימוש של קריירה?

אז בורחים אל הפיצוי, אל המתוק, אל התזונה הלקויה שאחר כך הופכת למן רדימות של המוח ושל כוח הרצון, ואז מוותרים מראש.

חשבת על זה, שלהיות יצירתי זה כמו לאמן את הנפש "במכון כושר"?

זה לא משהו מובן מאליו, אלא צריך להתאמץ לקראת זה, כמו שאפילו את כרגע מתאמצת קצת להעלות את כל הרעיונות האלה עלי מקלדת. אבל כאשר נכנסים לזה, יש את האדרנלין היצירתי הזה שזורם בדם, את ההתפעמות, ואת גילה יודעת את זה, ולצורך כך צריך רמה של תודעה מעבר ליומיומי, ולשם כך צריך בהחלט את התזונה המאוד עדינה, כי ככה ניתן יהיה "לעכל בצורה יצירתית את החיים".

אבל אתה סותר את עצמך. אמרת שאם נימנע במיוחד מסוכר וקמח לבן, הרי שנהיה יותר ערניים, נראה את החיים ביותר חדות, יהיה לנו יצירתיות שלא יהיה לנו מה לעשות עמה.

נכון גילה אמרתי את זה. אבל אחר כך מתרגלים לזה, אוהבים את זה, ולא רוצים לצאת מהמצב הזה.

כי הרי איך תחלצו עצמכם מהמצב הקיים לקראת האנרגיות המאוד חזקות האלה של העידן החדש?

צריך לחתוך. צריך לנתק את הקשר הגורדי הזה. צריך לקטוע את מעגל הקסמים הזה בנקודה מסוימת. הרי אי אפשר לעשות שינוי, כאשר אין מי שיעשה את השינוי, ואת המי הזה צריך לחזק, צריך לנער!

אחדים הרי מחברייך גילה שינו את תזונתם בעקבות דברייך!

כל אחד מהם סיפר שחייו השתנו מהקצה אל הקצה.

יש לך את הבחורה שהשילה ללמעלה ממאה ק"ג ממשקלה.

יש לך אישה שירדה משך שנה 20 ק"ג רק מאי אכילה של הסוכר ושל המתוק המלאכותי הזה.

אז למה את חושבת שאנשים לא יוכלו להתמודד עם עודף יצירתיות?

ההפך הוא הנכון. ואלה שמדחיקים בעיות כמו של זוגיות בעיקר, פשוט יראו את המצב שלהם בעין אמיתית, וזה מה שיביא אותם גם להבין וגם לקבל את המצב הזה.

כאשר נמנעים מאותם פחמימות ריקות וסוכרים, יש פחות רגשות ופחות פאתטיות ופחות רחמים עצמיים, ומרגישים יותר שלווה ואהבה אלוהית, ואז גם אפשר לראות את בן הזוג בעיניים אמיתיות!

לא מתוך חסך אישי, אלא כפי שהוא, ואז גם אפשר להבין ולקבל אותו כפי שהוא מבלי לנסות לשנות אותו. כלומר, אפשר לבנות מידה רבה של סלחנות כלפיו, וכלפי אנשים קרובים אשר פוגעים בנו ללא הרף!

לא צריך להעניש עצמו על תסכולים על ידי כך שנרדים את החושים שלנו.

התזונה נטולת הסוכר והלחם פשוט מזככת את המוח, עושה אותו יותר ענייני, ולכן יותר קל לחתוך דברים ולקבל החלטות, את עצמך חשת הרי בכך.

בקיצור, מקבלים פרופורציה אחרת לאייך רואים את החיים.

אני לא כל כך מסכימה עמך. אני לפעמים מרגישה כמו שאני חשופה מאוד!

שאני חשה יותר באופן חד עליות וירידות של שמחה לעומת אכזבה או כאב. אתה באמת חושב שככה זה רצוי לחיות?

גילה יקרה, אבל אלה הם החיים. הזכות והיכולת להרגיש את הגבהים אך גם את העומקים של הרגש ולפעמים של הצער.

אבל שימי לב. גם אם את או כל אדם אחר יחוש את הצער או את האכזבה, זה לא יהיה משהו משתק, אלא משהו שהוא מפעיל, זה יהיה דבר אשר יגרום לעשייה, לדרך למצוא פתרון, יגרום לנו לחשוב על אלטרנטיביות על דרכים נוספות.

את לא חושבת שזה זכות גדולה לחוש את העולם ללא מחיצות?

לחוש דברים שלא מתוך כהות חושים? זאת זכות גדולה, ואני רואה בזה רק צמיחה.

חוץ מזה גם היכולת והרגישות שלנו לחוש יותר מצבים של כאב, לעומת אושר וסיפוק, זה מה שנקרא לחיות את החיים במלואם, ומכאן אפשר רק לצמוח, כי גם כאשר מרגישים כאב, או שדברים אינם מתנהלים בדרך בה היינו רוצים, הרי שלפחות אנו ישרים עם עצמנו, עם הגורל שלנו, עם הדרך שאנו צריכים לחיות בה, וזה יתרון שאין לו ערוך.

זה מאוד מעניין מה שאתה אומר, ואני בהחלט מרגישה שזה זכות להרגיש גם אשור וגם אכזבות, אבל אתה תולה בתזונה יותר מדי דברים, וזה מוגזם קצת בעיני.

מה זה, אתה הופך את התזונה הזו למפתח ממש, לפתרון של כל בעיות החיים?

אתה לא מגזים במקצת?

לא גילה איני מגזים את לא הבנת אותי נכון.

תארי לך שאת נוסעת בדרך, ואת נכנסת לתוך מנהרה. אני רק מקרב אותך לפתח, את עושה את הדרך בעצמך. התזונה הנכונה היא לא פתרון לשום דבר. היא לא תעשה במקומך את העבודה. היא רק תקרב אותם לתנאי התחלה יותר טובים. אני לא מגזים. זה לא במקום זה יחד עם!

זה יחד עם האדם אשר פועל כעת בתנאים יותר אופטימליים, וכל אחד שינסה את זה, ממש ירגיש את זה על עצמו!

האמנם קונספירציה מכוונת?

אני רוצה לקחת את הדיון לגמרי לנושא אחר.

אני רוצה לשאול האם כל זה מכוון מראש?

האם יש יד מכוונת שזה אולי ממשלות, או מנהיגות, או אלה שמעבר למנהיגים שמעונינים שנהיה יותר ירודים, יותר רדומים כדי שהם יוכלו יותר לשלוט בנו?

תראי גילה, זה לא בדיוק קונספירציה בכוונה תחילה, אלא זה חלק מהחיים המודרניים, הסינתטיים הקלוקלים שלכם. כל אורח החיים שלכם לקוי.

הרדיפה אחרי אושר חיצוני, הנאות ובזבוז כסף.

הפרסומות, ההתמכרויות, הלובי של תעשיות המזון של הגנ'ק פוד שמסתבר שהם מממנים תקשורת וגופים ציבוריים נוספים, ולא אתפלא אם הם גם עומדים באחורי ממשלות.

אחרת מה?

כבר מזמן היו מוציאים אותם מחוץ לחוק. תראי מה עשו עם הסיגריות?

ואתה חושב שזה הצליח?

שזה מוריד את כמות המעשנים? זה שיש סימני אזהרה על קופסאות הסיגריות זה מה שירתיע?

זה לא משנה לי אם יש או אין פחות מעשנים, זה משנה שתרבות שלמה חוקקה חוקים, בהם היא מודה בגלוי שהנה סיגריות זה נזק בלתי הפיך לבריאות.

אז למה לא עושים את זה עם מוצרי ג'נק פוד, הרי יש מדינות שכבר עושות את זה.

יש כאן במדינתכם לובי יותר מדי חזק של בעלי אינטרסים. נכון, את שואפת לזה ובצדק שגם במדינת ישראל יחוקקו חוקים ויטילו מגבלות, ואפילו הקמת לכך קבוצה בפייס, אשר בהחלט תצבור תאוצה ותצליח בעתיד, והנה הבה ותביאי לנו את מטרות הקבוצה שוב:

http://www.oryada.com/kosher.htm

אז למה זה לא מצליח, למה זה לא עוזר?

כי נכון אמרה רחל טלשיר בראיון שלה עמך. השינוי לא צריך לבוא מגבוה, השינוי צריך לבוא מהציבור עצמו. מה שנקרא: "אנשים מצביעים ברגליים".

פשוט צריך לקנות כמה שפחות את המוצרים האלה בסופרים, להבין את הנזק שבזה במיוחד לילדים, ובכך כל אחד מאתנו יתרום לסילוקו של הג'נק מהמדפים.

את חושבת שסתם הג'נק הוא במבצע?

אנשים פחות ופחות קונים אותו. למרות שטיפוח המוח נוטפות הקרמים והשוקולד אשר נוזל מהפרסומות של "הטמבלויזיה". זה חוק הברירה הטבעית והברירה הטבעית הזו עשויה את שלה ולאט לאט, הג'נק יעלם מן המדפים, את תראי איך שהמודעות לכך תגבר.

האם יש לאנרגיות של העידן החדש, של 2012 חלק בכך?

כן בהחלט כן. הקרינה כיום ממרכז הגלקסיה, אשר עומדת להתיישר בקו אחד עמכם ב-21.12.2012, אירועי שקורה אחת ל-26 אלף שנה, משפיע יותר על הגופים האנרגטיים שלכם, אשר כמו רוצים לצאת ולהשתחרר מהקליפה של הגוף הפיזי. לכן גם אתם מרגישים צורך להיטהר, ולכם גם מתרבות הבעיות הבריאותיות, במיוחד אלה אשר שייכות למזון, כמו למשל הקנדידה, הפרעות העיכול, האלרגיות, האסטמה וכו'.

כל זה פשוט כדי שזה יהווה לכם תמריץ לטהר יותר את הגוף ואת הנפש.

רבים מכם, בשל כך, גם עוברים לצמחונות, או לפחות מואסים באכילת הבשר.

זה הכל קשור בהשפעת קרינה מאוד מיוחדת על מערכת הבלוטות שלכם ולכן על הצ'קרות, ובהזדמנות נרחיב על כך את הדברים.

זה כאילו שיווצר אצלכם ממש גשר בין צ'קרת הכתר לצ'קרת הלב לצ'קרת המין, ואז אנשים יחושו יותר שלמות בתוך עצמם, שזה יהיה מן תחושה של נועם אשר תתפשט מתוך הגוף ותגרום לצ'קרות לנוע במן רטט הרמוני, ולא נרחיב על זה את הדיבור כעת.

בכל אופן לשם כך ירצה הגוף להיטהר, ולכן אנשים יחושו שהגוף שלהם לא מעכל עוד מאכלים שהיו רגילים אליהם.

הגוף ירצה לחזור לפשטות של האכילה הכפרית.

פשטות של אכילה כפרית?

מה, נאכל אותו דבר, זה הרי יהיה משעמם. ואיפה כל ארוחות הגורמה האלה, והמתכונים, ותוכניות הריאליטי של המסטר שפים למיניהם של כל הגילים.

גילה יקרה.

זה פשוט יחדל ויעבור מן העולם. אני לא צריך לומר לך שהאדם היום משרת את המזון ולא ההפך. זה סתם פינוק של חוש התיאבון בתבלינים מלאכותיים, וזה רק מגביר את ההתמכרות. וכי את לא מרגישה בעצמך כמה הכל טעים ללא הסוכר או המלח שמשתלטים על חוש הטעם שלנו ותוקפים אותו ללא רחם. בבקשה, ספרי על חוויותייך.

אתה ממש צודק. הסוכר, שהוא בעל מתיקות מלאכותית, ממש משתלט על חוש הטעם, ולא מרגישים שום טעם עדין אחר. כיום אני יודעת שאפילו המלפפון, הפלפל והצנונית מתוקים. גם לכל פרי יש את המתיקות שלו וזה מתיקות מאוד עדינה. הסוכר ממש שורף לי את הלשון. אחר כך כאשר המתיקות עוברת אז יש טעם מר ואפילו חמצמץ בפה. אני מסכימה עמך. צריך לחזור לפשטות שבאוכל, וכאשר חוש הטעם משוקם, הרי שכל פעם כשאוכלים את הסלט יש לו טעם אחר, וזה ממש מרגיש טוב.

הלחם והבשר כמקור תזונתי

אני רוצה לדבר עימך על מה שיותר ויותר נחשב כיום לרעה חולה וזה הלחם, כלומר הקמח עם הגלוטן אשר בו שמסתבר שאנשים רבים רגישים אליו וגם על אכילת הבשר שלנו. האם גם אלה הם מזונות שיש להימנע מהם.

את יודעת גילה, אני רוצה לספר לך על ההיסטוריה של המזונות האלה, לפי הסיפור התנ"כי לפי נקרא לזה הירידה באנרגיות של האדם ואולי אפילו להביא מסרים באותיות כדי שתדעי מה כאן מתרחש.

יש את מצב גם העדן, שם האדם היה במצב של ערנות מיוחדת במינה, שהוא היה רואה מסוף העולם ועד סופו, והוא היה כולו בגוף שלא אור ולא של עור, ושם הוא אכל מפרי העץ.

כלומר, המתיקות של הפרי בהחלט נחשבת כמזינה את המוח, ואת הרי יודעת שהמוח עובד על גלוקוזה, אותה "הוא מזקק" מן המזון ולא דווקא בצורתו הזמינה.

אחר כך יש את הירידה ברמות התודעה והגירוש מגן העדן, ואז יש את הציווי של "בזיעת אפיך תאכל לחם". באמת חושבים שהחיטה היא מאוד עתיקה, אבל הבה ובאמת נייחס אותה לתקופה קדומה של אלפי שנים.

יש כאלה הסוברים שהיא לא מתאימה למערכת העיכול של האדם.

אבל הדת היהודית מברכת על הלחם, ועל הקמח, ושים לב שלחם זה מלח בהפוך אותיות, ולחם זה גם שורש של מלחמה וגם של חמלה. אז איך יכול הלחם להיות מזון כל כך מעורר מחלוקת.

גילה יקרה, הלחם באמת קודש אפילו יתר על המידה בידי דתכם הדת היהודית, אולי כדי להדגיש את היות המציאות במצב של עול, של העלם מהמילה עולם, של גלות וכו'.

כפי שאת יודעת אין הוא ידידותי למערכת העיכול של האדם לא הלחם ולא הקמח. את קראת מספיק את הצרות שהוא יוצר בשל הגלוטן אשר בו, את הדחיסות שלו, את העיסה אשר הוא יוצר בקיבה, את כך שהוא חוסם ומרפד את דפנות הקיבה והמעיים ועושה אותם אטומים.

את גם שמת לב מה קורה כאשר הקיבה ודפנות המעיים אינם עוד "מרופדות".

אז תדעי לך שכמו ברפואה הסינית, אם מסתכלים על מרידיאן הקיבה, יש קשר בלתי אמצעי בין הקיבה לבין צ'קרת הכתר, כאשר מזון גשמי הוא גם מזון רוחני למוח, ואסביר לך את כוונתי.

האות ק' בשפה העברית, על הקשת אשר בה והמקל שלה שזה הקו, זה באמת 3 מעגלים אנרגטיים בגוף האדם ואת כבר עמדת על כך.

יש את קדקוד הראש, שזה הק' הכי גבוהה, שזה חיבור ישיר לצ'קרת הכתר, כאשר עמוד השדרה נכנס אל תוך הגולגולת ויוצר מן צורה של האות ק'.

אחר כך יש את הקיבה שזה בצורה של ק' הפוכה, ויש את המילה עקב, שזה גם ק' הפוכה כאשר הקרקע זה כמו הקערה של ה-ק' ואילו הרגליים ז ה כמו המקל שלה.

כלומר, האות ק' אשר מופיעה במילה קיבה, מטמירה בעצם אנרגיות. זה כאילו שנקבל קיבה= בי ה-ק'.

לכן, חשוב גם מאוד בעת האכילה מראה העיניים, כי זה מתמיר את האנרגיות של האוכל גם מבחינה אנרגטית.

כלומר, האכילה היא עם הפה, הלשון, החך, העיניים וכמובן דרך הקיבה.

גם דרך המעי תראה את ההקבלה בין עין=מעי

שימי לב שיש כאן רק הבדל של אות אחת!

ושימי לב למשל:

אכל פרי= ירא-כל-פ'

אכל ירק= ירא כל-ק'

כלומר, שימי לב לקשר שבין האכילה לבין הראיה לבין הירק לאות ק', ושימי לב לקשר בין המעי לבין העין, ואז תביני שהמזון מזין לא רק את הגוף אלא גם את הנפש ואת הגופים הרוחניים העדינים יותר, ואת תראי לאט לאט איך אנשים מקדישים לזה תשומת לב יותר רבה כי הגוף רוצה להיטהר.

כדי להרגיש חוסר חיץ בין הרוחני לבין הפיזי, כדי להרגיש מחוברים ולא מנותקים, כדי להרגיש קשר בלתי אמצעי עם העולם, צריכה כל מערכת העיכול להיות מאוד זכה מפנים.

הרי ידוע שאנשים שמנקים את מערכת העיכול מרגישים פתאום מאוד ערניים וצלולים, וידוע, ואפילו את אמרת שאם את אוכלת לחם, זה כמו כדור שינה עבורך, שזה מוציא ממך את כל הכוחות, ואת הולכת לישון, וזה בגלל שזה מנתק את הקיבה שהיא יושבת באזור מקלעת השמש, מהצ'קרות היותר גבוהות.

אבל יש כאן עוד נקודה חשובה וזה האדם חייב להיות שלם עם מזונו.

למה אתה מתכוון?

החטא הכי גדול שאנו יכולים לעשות עם הגוף שלנו זה לאכול מזון מתוך מעין התמכרות כאשר אין אנו שלמים עם מה שאנו מכניסים לפה. לחוש למשל שאתה מתענג על עוגה נוטפת קרם ושוקולד, אבל שונא את עצמך שאתה אוכל את זה בכלל.

בגלל זה בדתות רבות יש את הברכה על המזון לפני וגם אחרי, כי רק ככה הוא מתעכל בגוף.

לכן אחת הבעיות הקשות ביותר של האנושות זה האכילה של הבשר.

מה קרה, אנשים לא שלמים עם אכילת בשר?

לא, רוב האנשים לא שלמים עם זה.

אבל הבשר הותר לנו לאכילה כבר בתורה.

נכון שכך זה היה, ושימי לב לשלבים.

1. גן עדן היה מושב הפרי, וזה כמו המזון לנשמה.

2. אחרי הגירוש זה ירד לחיטה וללחם שבהחלט יש בה עמל והיא יוצרת מלחמה בגוף שלנו.

3. בסוף יש את השלב הנוסף שזה לאחר המבול, שאז הותרה אכילת הבשר, אבל יש את הקשר לאי אכילת הדם. "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו".

ומה את מבינה מהמילים האלה גילה?

אני מבינה את מה שכל אחד מבין. שיש לחיה נפש, והנפש שלה היא נפש חייתית אוניברסלית, ואם אוכלים את הבשר עם הדם, הרי שנפש החיה שולטת בנו, ורוצים כאן לנתק את הקשר הזה הבלתי ניתן לניתוק.

את צודקת גילה. ואת יודעת מה?

אכילת הבשר פוגמת בטבע, פוגמת ומערערת את האיזון אשר בטבע, וגורמת לכך שאתם משלמים על כך מחיר, כי יש כאן מעין קרמה, מעין חוק של סיבה ותוצאה.

אף אחד לא מסוגל בכלל לחשוב שמה שמונח לו בצלחת עטוף בתבלינים ועשבי תיבול, זה בעצם חלק ממשהו חי.

כן נכון. ידיד שלי הלך למסעדה יוקרתית בתל-אביב, והם התגאו בטריות הבשר, והמלצר סיפר שהנה רק בבוקר נשחט אותו טלה אשר מונח בצלחת, אתה לא חושב שזה דוחה ומגעיל? רק נולד וכבר נשחט!!!

זה פשע כלפי הטבע!

הדם של הטלה הזה צועק אלי מן האדמה, כאשר אני שומעת את הסיפור הזה.

את בהחלט צודקת גילה, ויש לכך מחיר.

בטבע יש את שרשרת המזון, ואותו טלה רך שזה עתה נולד, היה נטרף בוודאי על ידי חיית פרא זו או אחרת להשביע את רעבונה.

אבל מה שמותר לחיות פרא אינו מותר לאדם, כי בכל זאת מותר האדם מן הבהמה.

כלומר, ואני רוצה לספר לך סוד.

בתרבויות שבטיות אשר היו חיות על הציד, הייתה אכילת הבשר נעשית באופן טכסי!

זה כאילו שהחיה מזינה את האדם, אבל הוא מבקש את מחילתה, על כך שהוא צריך להורגה, ואז היא נותנת לו את כוחה.

כלומר, אצל האינדיאנים, למשל, יש את החיבור למקור הכוח שלהם דרך חיות הטוטם, וחלקם זה חיות ראויות למאכל, ולכן הוא מקבל את הכוח של החיה דרך האכילה, הרי תזכרי שלאכול ולהטמיע את המזון בתוך הקיבה והמעי שלך, זה כמו להתחבר אליו זה דרך מראה העין.

עבורם הציד היה סוג של חיבור לנפש החייתית על מנת לספוג ממנה את כוחה.

לכן בשר מבחינתנו מזין את הנפש אך לא את הנשמה!

בדרך בה הוא מעובד ומבושל בעולם המודרני הוא חסר כל ערך.

קראתי כתבה שתוך 50 שנה הבשר יעבור מן העולם, כי פשוט יהיה מאוד יקר לגדל אותו, ואז רק העשירים מאוד יוכלו להרשות לעצמם לאוכלו, כי גם יפסיקו לגדלו.

בהחלט גילה, ככה זה יהיה, מזונו של האדם הולך להשתנות, כי האנרגיות משתנות הגופים משתנים.

יותר נכון לומר, נוצר יותר קשר בין גופים רוחניים לפיזיים ולכן לא ניתן עוד להמשיך לאכול את אותו מזון, הכל הולך להשתנות!

בכל אופן גילה, הבשר אינו אלא מצרך שילך ויעשה מיותר למערכת העיכול.

90 אחוז מהאנשים לא יאכלו אותו אם היו רואים כיצד הוא נשחט בבית המטבחים, ואם יהיו יותר מודעים למה שמונח להם בצלחת.

אלה שכן יצרכו אותו, בליווי הפסטות, הלחם הלבן, המאפים והמתוקים, יחושו שהם הולכים ונעשים יותר ויותר אטומים, עייפים וחסרי חיוניות, ועלולים לפתח את כל בעיות הבריאות המודרניות ביום מן הימים. אלה שלא חולים ביום יום, חולים אחר כך במחלות הרבה יותר רציניות ככה שהחיים מסתיימים בסביבות גיל 70-80 במחלת לב או סרטן, כאשר הגוף הולך ומתעכל מבפנים לאט לאט, כאשר

מכאן אנו מגיעים לנושא האחרון של הדיון שלנו.

האם אנשים רוחניים הם יותר חולים?

כן גילה היקרה, הם לא יותר חולים, אלא יש להם יותר חוליים, יותר רגישויות ויותר אי נוחיויות.

כן גילה, הנפש רוצה יותר ויותר להיטהר, והגוף רוצה לחוש קל יותר כאילו שהוא "שקוף יותר".

לכן הולכות ומתרבות הבעיות במערכת העיכול.

יותר ויותר אנשים סובלים מגזים, עצירויות, שלשולים, חיידקים בקיבה וכו'.

כל זה נובע מחוסר עיכול של מזון בלתי הולם!!

רבים לא יכולים עוד לאכול את אשר אכלו עד כה, והם ממש מפתחים חוסר סבילות לחלב או לגלוטן.

לכן גם רבים הולכים ומפתחים אלרגיות.

פתאום החלב לא הולם עוד, והלחם לא טוב, והבשר מרעיל בשל הגזים שמעבירים בו כדי לשמרו.

אתה צודק, הנה מה שמצאתי באינטרנט לגבי הבחלת הבשר:

http://forums.nana10.co.il/Message/MessageFullUTF8.asp?MsgID=5267837

זה ממש מפחיד איזה חומרים מעבירים דרכו!!!

פתאום באמת קרוב למיליון איש בישראל כפי שאת כתבת הם בקדם סוכרת.

הילדים נעשים רגישים יותר והיפר-אקטיביים.

בקיצור, הציבור הולך ונעשה יותר ויותר חולה.

רגע, רגע. עצור. אתה מייחס זאת לאנרגיות חדשות רוחניות ולרצון הנפש והנשמה לטהר עצמם דרך הגוף?

אני מייחסת זאת לגומרים אחרים. תראה, יש כמה גורמים שמשפעים על בריאות:

· מזון

· אוויר

· מים

· מצב נפשי.

הבה ונתעלם מהגורם הנפשי. ניקח את המים שהולכים ונעשים יותר גרועים, ואת האוויר שהולך ונעשה יותר מזוהם, ואז נקבל בעצם שאין עוד אפשרות למזון לפצות על כך.

מהניסיון שלי, יש הבדל חזק מאוד בין אוויר הערים המעופש, לבין להיות בטבע. שם יש אוויר צח ונקי, ומי מעיין, ואז אפשר לאכול דברים רבים שאי אפשר לאכול בעיר.

אני מסכים עם מה שאת אומרת, אבל למשוואה הזו בהחלט הייתי מוסיף את הגורם הנפשי, ופשוט האנשים שהם יותר רוחניים יותר אומנים, יותר עדינים באישיות וגם מבנה הגוף, צריכים ויצטרכו לשמוע יותר על תזונה ועל אורח חיים.

מספר מילים לסיום

ארצה לסיים דיון זה במספר מילות פרידה ובפניה לציבור כולו.

דעו לכם אנשים יקרים שאתם חלק מזמן מתהווה, מזמן משתנה.

הקשיים שאתם חשים לפעמים, העוול וחוסר הצדק שאתם חשים במקומות עבודה או מצד בני זוג, או מצד קרובים לכם וכו', אינם אלא הצורך העז של המערכת, שאתם חלק ממנה, להתנער ולתקן את עצמה.

אלה מכם אשר סובלים, אשר חשים שהם נקלעו למצב של אין מוצא, למצב בו הקרקע כאילו נשמטת להם מתחת לרגליים, אל ייראו ואל ייחתו.

ימשיך כל אחד מכם להיות ישר ובמיוחד נאמן לעצמו.

אתם מהווים נקודת מוקד בתוך מציאות מתהווה, והיו אתם איתנים, ישירים ודבקים באמת שלכם, ואז תהוו כמו "נקודת אטרקטור", הנקודה אליה הפונקציה מתכנסת, הנקודה אליה הפונקציה מתכנסת, ואתם תראו כיצד אנשים ינהו יותר אחריכם ויכירו בכם.

היות ואתם ישרים עם עצמכם ועם גורלכם, הרי שאתם יותר מחוברים לנשמתכם, ולכן אתם בידיים הטובות של הגורל אשר ידאג לכם כפי שאנו אומרים בכל יום בברכת המזון:

"נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם".

עשו אתם את המיטב עם עצמכם, שתוכלו לומר לעצמכם שהנה מיציתם את כל האפשרויות שלכם ואתם שלמים עם עצמכם, אבל עם יד על הלב, תגידו זאת מתוך זה שאתם חשים שאתם במצב הכי טוב שאליו אתם יכולים להגיע, ותזונה ולשמירה על הבריאות בהחלט יש חלק חשוב בכך.

הכותבת גילה בויום הינה מותיקי אנשי הרוח והמיסטיקה בישראל והיא בעלת ניסיון של 20 שנה.

היא מנהלת מרכזים בחיפה ובתל-אביב, מעבירה הרצאות סדנאות וקורסים באסטרולוגיה, נומרולוגיה, טארוט, מטוטלת ותיקשור, ונותנת יעוץ אישי:

www.lemad.info/yeutz.html

בנוסף היא עורכת סרטים, מנהלת דף בפייס בוק, מופיעה בקו המומחה, נותנת מענה טלפוני.

פרטים תוכלו לקרוא: