5.10.10
28.8.2012 – סוף הסיפור-
קראו העדכון האחרון בסוף
מחוויותיה
של המבקשת ללמוד נהיגה
מאת גילה בויום
מבוא
יש דברים אשר מתעצלים לעשותם,
ולאט לאט הם נשמטים לך מבין הידיים. ככה זה היה לגבי ונהיגה.
משום מה לא הוצאתי מעולם
רשיון, ולא ראיתי את עצמי נוהגת!!!!
בכל זאת לפני כ-15 שנה,
בהיותי בשנות ה-30, לקחתי 50 שיעורי נהיגה, וכמעט הייתי מוכנה לטסט, הייתי רק
צריכה לעשות את התיאוריה, אבל אז המורה נסע לחו"ל, ואני התעצלתי, וככה
חלפו להם השנים וזה נשמט לי מהידיים, ופתאום כל נושא התיאוריה, הפך לי למשהו
טראומטי.
כולם צחקו עלי, כאשר אמרו לי
שאיך בחורה בעלת מוח כל כך חירף כמוני, לא יכולה לשנן מספר תמרורים ועוד כמה כללים
של זכויות קדימה, נסיעה בלילה, עצירה וחניה וכו'.
תמיד ניסיתי להצדיק עצמי
ולומר שבגילי כבר הקליטה נעשית סלקטיבית, ומה לי ולחוקי תנועה, מבנה מכוניות, מבנה
הדרכים והסימונים וכו'.
פחדתי שזה לא ייכנס לי לראש,
ואיך שהוא נראה בעיני הלימוד של כל זה כמשהו מפלצתי ובלתי מושג.
אני לא מחזיקה מעצמי כאדם
החלטתי, וזה אפילו מוזר.
אני נותנת לחיים להחליט
בשבילי...
ובאמת כדאי שלא תיקחו ממני דוגמא בנושא זה.
אז רצה הגורל שבני למד נהיגה,
וזה היה בעמל רב, ואחותי פתאום מכרה לי אחת מהמכוניות שלה, לאחר שהיא עצמה שידרגה.
בקיצור מצאתי עצמי נכון לאוקטובר 2010 בעלת מכונית נחמדה, קומפקטית,
חסכונית, שהבנתי שהיא לא עושה הרבה בעיות, מהסוג של סוזוקי יורו-סוויפט.
האמת היא שפתאום זה גם פגע לי
באגו. איך זה שיש בבעלותי מכונית ולא יהיה לי רשיון?
אז בשביל להשקיט קצת את
המצפון, החלטתי, לפני כחודש לקנות ספרי הדרכה לתיאוריה, וככה ישבתי לי, למדתי את
התמרורים, עיינתי בחוברות, והרגשתי שזה לא כל כך נכנס לי לראש!
זה היה נראה לי רחוק ממני
ללמוד את זה, ולגשת בכלל למבחן התיאוריה.
פרק א' ובו יסופר – על הביו-אורגונומי
וציור הוודו
בחו"ל המועד סוכות,
ב-21.9 התקיים שיעור ביו-אורגונומי, שיטת טיפול ואבחון אנרגטית לפי רפי רוזן אותה
אני לומדת בשקיקה. בקיצור זה שייך למעפעפים האלה, שנחשבים בהחלט גם למעופפים.
האמת היא שמאוד התחברתי לשיטה
זו, ונהייתי מאבחנת לא רעה, שמקבלת גם אינפורמציות, כנראה שזה גם תיקשור ולא רק העפעוף.
את חוויותי העליתי בלינק:
אילנה שר לימדה אותנו כל מיני
טכניקות מעניינות ומרתקות, ובין היתר באותו תאריך, היא חילקה לנו דפים לבנים,
עטים, ואמרה לנו שהיא תלמד אותנו את שיטת הציור האנרגטי.
לכאורה זה נשמע דבר מאוד פשוט.
בוחרים משאלה, לוקחים את העט
ומצניחים אותה על הנייר, מתוך הנחייה עליונה ומתחילים לשרבט שרבוטים תוך כדי
עפעוף, עד שזה מפסיק.
שמים את הציור במקום כלשהו
בחדר, לא מכסים אותו וזה אמור להשפיע מספר ימים.
האמת היא שאילנה כבר עשתה
עבורי כמה פעמים ציורים, בעיקר להרגיע אותי לקראת קורסים או הרצאות, וזה עבד באורח
פלא!
כל המנטליות שלי השתנתה וכל
הגישה שלי.
אבל הפעם כל אחד היה צריך
להביע משאלה, עוד לפני תחילת הציור. התלבטתי הרבה מה לבחור ולבסוף
אמרתי בקול רם:
"אבקש לעשות לעצמי ציור אנרגטי, כדי
שאצליח במבחן התיאוריה לנהיגה"
המשתתפים הסתכלו עלי במן
זלזול וביטול, שואלים בתמיהה למה עבור כך אני צריכה ציור, ואז הסברתי להם, שמה
שלהם נראה מפגר, לי נראה משימה בלתי אפשרית, כי בגלל שפעם למדתי נהיגה ולא עשיתי את
התיאוריה, זה כבר הפך אצלי למכשול עצום ובלתי מוסבר...
בקיצור, ציירנו את הציור, ואני הנחתי אותו אחר כבוד על הספה בסלון, וככה
נגמר הערב, והגיע יום המחרת שהיה ערב החג השני של סוכות וערב שמחת תורה.
לאחר קניות של מה שצריך, חשבתי שאבלה את ליל החג ליד הטלוויזיה
והדי.וי.די, אבל פתאום אני מרגישה
שאיזה שהוא כוח בלתי מוסבר כמו משתלט עלי, ואני מניחה את השלט וניגשת למחשב
ומשלימה את הרשמתי באתר שהוא לדעתי הטוב ביותר ללימודי תיאוריה לנהיגה:
אני מתחילה לקרוא דף אחרי דף
אחרי דף, וזה לא מסתיים. מסתייעת בתרשימים ובסרטונים, ומברכת את האתר הזה על
פועלו. משלמים 20 ש' לחודש ימים, וזה שווה כל אגורה.
פרק ב' ובו יסופר – על חווית הלמידה
המרתונית
אז אני לומדת כל הלילה של
רביעי. הולכת לישון די מאוחר, ולמחרת מבקשת שיסיעו אותי במכונית שלי לים,
אבל גם שם, לא נפרדת מספרי התיאוריה. עוד חוקים, ועוד תמרורים. אני חוזרת לביתי
לפנות ערב, ובמקום להירגע מול הטלוויזיה, או לשבת מול הפייס-בוק, אני מרגישה שאני
לא יכולה להפסיק עם התיאוריה הזו.
"מה קרה לך גילה",
אני שואלת את עצמי.
הייתי כמו אחוזת דיבוק,
איזה שהוא כוח בלתי מוסבר שלט בי בצורה בלתי רגילה.
האמת היא שזה בהחלט היה
כפייתי, כשאני בעצם טיפוס כפייתי כזה, אין מה לעשות (למי שמבין אסטרולוגיה מרס
בעקרב).
רוצים לשמוע בדיחה?
פתאום זה היה לי מאוד מעניין.
פתאום קראתי את החומר בשקיקה,
וספגתי וספגתי.
לא האמנתי שאזכור, אבל פתאום
זה נקלט, וככה ישבתי עד 4 לפנות בוקר בשום אופן לא יכולתי להרפות. בהחלט התאמצתי,
אבל לא יכולתי להפסיק את זה!
פרק ג' ובו יובאו כמה דברי כעס
וביקורת
במוצאי שבת הייתי במצב של
לנסות לפתור מבחנים. ואני פותרת
ופותרת אין סוף מבחנים, כאשר תבינו. זה ממש כמו הדבר האמיתי.
30 שאלות, יש שעון שרץ 40
דקות, ומותר לטעות ב-5 בלבד. מבחן אחרי מבחן יוצא לי פרצוף עצוב, עם המילה נכשלת,
כאשר כמות הטעויות נעה בין 7 ל-10.
אני חשה שאני ממש מתחילה
להתעצבן, ואני שופכת את ליבי בפני ידיד, שמסביר לי שכל התיאוריה הזו זה מסחרה אחת
גדולה, מאחר והמדינה הפריטה את זה ונתנה את זה לחברות פרטיות. לטענתו, הן מעדיפות
להכשיל, רק כדי לגזור כל פעם קופון בסכום של 40 ש' למבחן, כאשר כל יום מותר לעשות מבחן
אחד בלבד.
אני מביעה תרעומת על כך
שהשאלות הם לעיתים בלתי ברורות, שהן יותר כמו חידות הגיון ממש כמו מבחן
פסיכומטרי, מאשר לימוד חוקי נהיגה, שהעברית לפעמים מפותלת ולא ברורה ושאני לא
מבינה מה הולך כאן.
אני גם מתעצבנת על כל מיני
שאלות מרגיזות על טרקטורים, וטרקטרונים, שאני בכלל לא יודעת איך אלה נראים. וצריך
לענות על שאלות כמו מה מהירותם, כן או לא חגורת בטיחות, איזה משא הם יכולים לשאת
וכו'.
"לעזאזל" אני אומרת
לעצמי, "למדו אותי איך להתנהג בכביש, למה עלי לשנן נתונים טכניים של
טרקטרונים, משאיות, המידות שלהם, איזה משא הם יכולים לשאת, איזה סוגי רשיון צריך,
את מי זה מעניין."
וחכו זה עוד לא הכל. הנה דגתי
לכם מספר שאלות שנראות אבסורדיות. הנה תשובות שהן אותו דבר, הנה גם אפשר לבחור
יותר מאופציה אחת, זה נראה ממש הכשלה מכוונת.
כיצד
על נהגי רכבים שהיו מעורבים בתאונת דרכים בה נגרם נזק בלבד לפעול?
|
|
הנהגים
ייפנו מיד את כלי הרכב מהכביש, וימתינו להגעת המשטרה למקום. |
|
|
הנהגים
ייפנו מיד את כלי הרכב מהכביש, ויחליפו פרטים מזהים. |
|
|
הנהגים
יחליפו פרטים מזהים וייפנו את כלי הרכב מהכביש. |
|
|
הנהגים
יחליפו פרטים מזהים וימתינו להגעת המשטרה למקום. |
שימו לב עד כמה התשובות דומות במיוחד ש-2 ו-3 מעוד זהים
וגם 1 ו-4 באים בחשבון.
נסו לנחש מה התשובה הנכונה?
הצלחתם?
ובכן זה תשובה מספר 2, כי דבר
ראשון צריך לפנות הרכב מהכביש, אלא אם כן נגרמה פציעה, כי אז לא עושים דבר ומחכים
למשטרה. במקרה זה רק לאחר מכן יש להחליף פרטים מזהים. שימו לב לדקויות ושימו לב
כמה זה מבלבל.
אבל זה כלום לעומת השאלה הבאה, המדברת על
הסמל של מודיעין למידע למטייל.
הגדרת התמרור?
|
|
דרך לא ידועה לפניך. |
|
|
עמדת מודיעין או תחנת מידע למטייל. |
|
|
מקום תחנת מודיעין. |
|
|
מקום עמדת מודיעין או תחנת מידע למטייל. |
תסבירו לי אתם לפי כל ההגיון
שבעולם מה ההבדל בין מקום תחנת מודיעין, לעמדת מודיעין, ולמה בכלל כתוב עמדת
מודיעין או תחנת מידע? תבינו שחוץ מ-1 כל התשובות נכונות ובאות בחשבון!
בקיצור השעות מתגלגלות להן,
והנה מגיע 4 לפנות בוקר, אור ליום ראשון ואני קמה וצועדת להתעמלות. האמת היא 
שכבר
לא רציתי לדחות את הדברים, כי אחרת זה ימרח כמו מסטיק.
אני צועדת אל הסיטי סנטר
בחיפה, שם נמצאת תחנת הבחינות של התיאוריה.
בראש אני משתעשעת במחשבה,
שהנה אולי אלך ואעשה, מה כבר יש לי להפסיד?
אני מגיעה למקום, ואני חייבת
לומר, שהמקום נראה מטופח ומרווח!
אולי בכל זאת יש הגיון בהפרטה
הזו אני חושבת לעצמי. הרי שמענו מספיק תוכניות כל-בוטק, על התורים העצומים,
הטעויות בבחינות ועל כל הבלגן במבחני התיאוריה. והנה כעת הכל מסודר ומתוקתק, ועל
כך בהמשך.
אני מגיעה לשם והנה מסבירים לי:
"גברת, לכי קודם לאופטיקאי תביאי פתק, תצטלמי, תעשי בדיקת
עיניים, ולכי אחר כך לרופאת קופת חולים, להביא ממנה הצהרה רפואית."
ושוב תור, ושוב לחכות ובדיקה,
ובקושי מעבירים אותי, אבל זה לא נורא. הכי גרוע זה להגיע לרופאה.
בסניף קופת חולים אומרים לי
שיהיה עלי לחכות שבוע.
נכון שהיא מקבלת ביום שני, ה-4.10
אבל כל התורים תפוסים ואין מצב.
פרק ד'
ובו יסופר כיצד עשיתי לרופאה "אמבוש"
כנגד כל הסיכויים אני
מגיעה לרופאה למחרת ביום שני 4.10 בשעה 13:30.
המון אנשים בתור.
יש את אלה שהוזמנו ושמותיהם
מתנוססים על הדלת ויש את אלה שרוצים להסתנן, כי הם רק רוצים מרשם לתרופה
וכו'.
כל פעם שנפתחת הדלת של
הרופאה, גדוד אנשים מסתער עליה, והיא מתחילה לצרוח, "תסגרו את הדלת"...
אני יושבת בצד, מתביישת
להידחף, כי אלה האריסטוקרטים המוזמנים, ישימו אצבע מאשימה על דף הנייר שבפתח הדלת,
ויודיעו, קבל עם ועדה, "עכשיו תורי".
וכאשר האחד ילך כבר יבוא השני
אשר הוזמן ל-10 דקות יותר מאוחר, וככה זה אמור להיות עד שעה 17:00.
לאט לאט אני מתקרבת בהיסוס,
והרופאה רואה אותי מרחוק.
אני גם מפחדת ממנה, כי לפני 8
חודשים התחלתי סדרת בדיקות ולא חזרתי אליה!
כדי לנקות את מצפוני, נכנסתי
לאינטרנט יום קודם, והזמנתי תור מסודר לשבוע הבא.
אז אני יושבת ואומרת לעצמי:
"נו גילה, אולי תרדי מזה, תלכי הביתה ותבואי בשבוע הבא, מה
יש לך למהר".
אבל פתאום אני נזכרת בציור
האנרגטי שמונח בביתי, ומרגישה דחף עצום להמשיך לשבת.
לא מסוגלת ללכת הביתה, כוח
שהוא מעבר לשליטתי פועל עלי!!!
לא מבינה למה ישבתי שם.
לאחר חצי שעה של ישיבה, כבר התרגלו אלי, ואפילו הרופאה
קלטה אותי מרחוק.
נפנפתי לה בטופס הירוק,
ואמרתי לה שהיא רק צריכה למלא ולחתום לי.
היא שלחה אותי למשרד לברר אם
צריך לשלם עבור בדיקה רפואית לנהיגה, ואמרו לי שהפעם לא.
שאלתי אותה אם תקבל אותי והיא
אמרה שהיא לא בטוחה, שמאוד עמוס לה ושזה לא דחוף בכלל, ואני צעקתי לה, שאני באה
אליה ממילא בשבוע הבא...
האמת היא שפחדתי שכל הלימוד
של התיאוריה יברח מזכרוני.
בקיצור אני ממשיכה לשבת, וכבר
עברה שעה שלמה, ואני לא מבינה מה אני עוד עושה שם, אך משום מה אני לא מסוגלת למוש
ממקומי.
אני אומרת לעצמי בלב:
"ציור, ציור,
עשיתי את כל שיכולתי כדי לממש אותך.
הנה למדתי בשקידה,
כמעט ולא ישנתי בלילה.
פתרתי מבחנים
והתחלתי לענות על מרתון של 1000 שאלות. אז אם אתה מחובר לקוסמוס, אתה גם צריך
לעבוד בשבילי, אחרת מה אתה שווה?
אנחנו צריכים לעבוד
במשולב, אני עזרתי לך והנה אתה חייב לעזור לי...."
אני פותחת את עיני ורואה
שמספר האנשים בתור התמעט קמעה, ואיזה שהיא גברת באה לשאול על מרשם ושאלה מי
האחרון בתור, וכולם מצביעים עלי!!
לפתע הבנתי, שהנה קיבלתי לגיטימציה
להיכנס לרופאה, ואז אני נעמדת ליד הדלת, ואומרת, כן נכון את אחרי ואני אחרי האדון
הזה, ואף אחד לא אומר כלום.
אני מתפללת שלא יגיעו אלה
שהוזמנו לשעה 15:00.
ובאמת היה כזה שקט לפתע, פתאום האנשים התמעטו,
האדון יצא, ואני נכנסתי לרופאה כמו גדולה, מגישה לה את הטופס, אומרת לה שתמלא את
הכל בלא, כי ברוך השם לא הייתה לי אפילפסיה, ומעולם לא איבדתי ההכרה, ולא היו לי
התקפי לב ואירועים מוחיים ואיני נוטלת תרופות..
היא ממלאת תוך כדי שהיא רוטנת
לעצמה, למה זה כל כך דחוף, ואני מסבירה לה שבגיל שלי, אני עוד יכולה לשכוח את מה
שלמדתי!
היא ממלאת את הטופס המיוחל,
ונותנת לי עוד טופס.
"מה זה"?, אני
שואלת אותה בתמיהה"
"זה", היא אומרת
לי, "זה המחיר שלי עבור הטופס. בבקשה תלכי לאחות ותבקשי ערכה לבדיקת קקי, צריך לעשות זאת 3
ימים רצופים".
"נו שיהיה", אני
חושבת לעצמי.
פרק ה' ובו יסופר – על המפגש המוזר עם
נהג אגד
אני הולכת לכיוון ביתי, עם
הטופס המיוחל ביד אחת ועם ערכת בדיקת הקקי ביד השניה.
מה אעשה, אני שואלת את עצמי.
אולי אלך לנוח, ואקום מחר ביום ג', אלך לבחינה בינתיים אתאמן עוד קצת.
אבל מצד שני:
"גילה, למה שלא תלכי
לבחינה, מה איכפת לך, כולו 40 ש'".
כן אבל קול אחר:
"אבל אם תיכשלי, תיקחי את זה ללב, ואז במילא תרצי לחזור
שבוע אחרי".
ושוב הקול הראשון:
"לא, את לא צריכה לקחת
את זה כל כך כבד, מה יש תעשי טיול לסיטי סנטר, לא נורא, זה 3 בצהרים, ויש לך זמן
עד 18:30, כאשר התלמידים צריכים להגיע לשיעור, אז מה יש לך לעשות בזמן הזה. סתם
ללכת הביתה ולשרוץ במזגן, ואיזה אוטובוס בכלל מגיע לשם..."
אני מרגישה פרץ של אנרגיה
בלתי רגיל להגיע לתחנה, והנה פתאום יש שם קו 10 והוא בדיוק סגר הדלתות ורצה להתחיל
לנסוע.
בתוך תוכי קיוויתי שהוא לא
מגיע בכלל למקום, וככה יהיה לי תירוץ כבר לא לחכות יותר מדי בשמש החמה.
"אתה מגיע לסיטי סנטר
אני צועקת לו?"
"כן בהחלט תעלי, ממש עד
למקום", הוא אומר לי, "בואי ותעלי גברת גילה בויום".
קריאת תדהמה נפלטת מפי:
"מה, מרקו, מה אתה עושה כאן"?
"מה זאת אומרת, אני עובד
בקו הזה, כבר שנים רבות".
שתבינו היטב.
פגשתי את הבעל של החברה שלי
מהתיכון שלא ראיתי אותו משהו כמו 15 שנה!
דווקא הוא, ביום שני בשעה
15:00, בשמש היוקדת של הצהרים בקו 10 שמגיע אחת לחצי שעה, דווקא אותו פגשתי!!!!
ועוד בדרך לאן?
בדרך למבחן התיאוריה!!!
אלוהים אדירים, אני חושבת
לעצמי, מה הולך כאן, בעצם בכל הציור הזה אשם.
הכל כזה נכנס להילוך מטורף של
צירופי מקרים.
הנה הרופאה שקיבלה אותי כנגד
כל הסיכויים, והנה הידיד הותיק הזה, זה הכל מסודר מלמעלה.
אני פונה אליו ומספרת לו לאן
פני מועדות, ואומרת לו:
"לא סתם פגשתי אותך,
תברך אותי, תאחל לי בהצלחה".
הוא מברך אותי בשמחה ואומר
לי:
"תדעי לך גילה שאלה
מבחנים לא קלים, ואי אפשר להתחמק מכך ורק לנחש. נכון שזה מבחן אמריקאי וזה מבחן
מאוד קשה. כי התשובות מאוד דומות אחת לשנייה, וצריך לרדת לדקויות, ולתפוס את הטריק
בכל שאלה, ככה הם בוחנים את הידע שלך לעומק. יש לך מספיק זמן, ותחשבי טוב טוב לפני
כל תשובה..."
פרק ו' ובו
יסופר על המבחן
אני מגיע לסיטי סנטר לקומה
השנייה.
עולה בנוחת למקום הבחינה.
באמת מקום נאה.
משלמת את 40 השקלים ומכניסים
אותי לחדר הבחינה.
2 משגיחים עומדים באולם מאוד
גדול למדי, בנוי תאים תאים, עם הרבה מסופי מחשב.
כל אחד יושב בתא משלו ופותר
המבחן מעל גבי מחשב, מסמן עם העכבר את התשובות הנכונות.
הם מסבירים לי כיצד המערכת
עובדת, ואני מתפלאת מהשקט והשלווה.
אין צעקות והידחפויות!
טוב עשתה המדינה שמסרה זאת
לידיים פרטיות!
כל אחד בא מתי שהוא רוצה. המקום פתוח רצוף מהבוקר
עד 7 בערב.
ניתן להיבחן בכל שפה שרוצים.
עברית, אנגלית, ערבית,
רוסית...
יש 30 שאלות, 40 דקות, ומותר
לטעות עד 5 שאלות.
אני פותרת בנחת, וללא היסוס
את כל השאלות שידעתי.
משאירה 6 שאלות בהם התלבטתי
קשות.
זה היה כל כך טריקי, כל כך
חייב להפעיל הגיון, כל כך דקויות, שזה נראה די מטומטם, אפילו.
אבל מה לעשות... טריקי, אבל
לא ברמת הדוגמאות של קודם, ככה שאמרתי לעצמי, טריקי על הגבול של לא להיות הוגן....
למשל:
באיזה מהירות מותר לנוע בעיר
ובבינעירוני: האם 50 80 או 50 90.
והתשובה הנכונה: לא תאמינו, 50 80.
מסתבר שבכביש דו סטרי ללא הפרדה כמו הכביש הישן לתל-אביב, 80 בלבד!!!
מה פשר התמרור הזה:
תחנת הסעה לחיילים להעלאה
והורדה בלבד, או תחנת הסעה לחיילים לרכב צבאי בלבד.....
הבנתם?
מה פתאום לרכב צבאי בלבד... אבל
תראו את הדקויות האלה, שבאמת זה על גבול הטמטום לעתים....
מה הפעולה המקדימה ברכב
אוטומאטי בטרם משחררים את מעצור
היד: להעביר מ-P ל-N, להעביר מ-P ל-D או R, ללחוץ על דוושת הבלם כדי שהאוטו לא ידרדר.
והתשובה הנכונה: ללחוץ על בלם הרגל.
ככה אני יושבת לי ופותרת
ומתלבטת בשאלות האלה, 6 במספר, ומסתבר שבכל ההתלבטויות צדקתי.
אני מסיימת את המבחן ושואלת
את המשגיח בחשש:
"האם אדע אם עברתי על
המקום, האם לפחות אדע במה טעיתי כדי שאוכל ללמוד ולתקן לפעם הבאה"?
"אל תדאגי גברת, את תדעי
הכל, הנה התשובה כבר בחוץ", אומר לי המשגיח, "לכי ותקבלי את הטופס, הוא
כבר בחוץ.
לבי מחסיר פעימה, ואני צועדת
לדלפק הקבלה.
"אל תפלי
ברוחך גילה", אני אומרת לעצמי, "מכסימום תבואי שוב. לפחות למדת בשביל
לדעת."
"תראי כמה
הציור הזה עזר לך, אבל אל תשכחי שהוא גם נתן לך את הכוח להתאמץ, למרות שזה באמת
היה כפייתי, אבל הנה צלחת את המכשול, וגם הוא סידר לך בעזרת הקוסמוס להגיע לכאן
תוך יומיים ולא תוך שבוע, אז אולי יש לזה סיבה, ובאמת הציורים האלה עובדים, אבל רק
אם משתפים עימם פעולה, אז ממש הקוסמוס נרתם גם הוא ועזור לך...."
ככה אני צועדת לי לכיוון
הדלפק, ולא תאמינו!!!
שתיהן מחייכות אלי כאשר הטופס
יוצא מהמדפסת, ואומרות לי:
"מזל טוב גברת, עברת את
הבחינה נכשלת ב-3 שאלות בלבד..."
"באמת עברתי", אני
שואלת כמו לא מאמינה, "ועוד בגילי המופלג, גיל 58"?
"עברת יפה מאוד, כל
הכבוד, והלוואי כל החברה הצעירים שילמדו כמוך, כי הם לומדים באופן שטחי ורק באים
ומנסים לפעמים כל יום".
אז הנה לכם הטופס עם המילה
עבר, והנה לכם הטעויות שלי ותגידו אתם המומחים, אם גם אתם לא הייתם טועים?
חוץ מהטעות ה-3 שהיא באמת
פרוידיאנית ומטומטמת ומתוך לחץ.
סוף דבר ולינקים שימושיים
אז בקיצור, האנרגיות עבודות
ומכוונות אותנו, ובאמת צריך לעשות ציורים בזהירות, במיוחד לטיפוסים כפייתיים כמוני.
בכל אופן, כעת מתחיל הקטע
הקשה של לימודי הנהיגה עצמה, ושוב אעשה לעצמי ציור אנרגטי, אבל לא בשביל להצליח
במבחן, אלא בשביל שאם אני צריכה להיות על הכביש שאהיה הכי טובה.
עד היום אני מסתכלת על הדף
הזה ולא מאמינה שצלחתי את המכשול הזה.
כל דבר שהוא בגדר עזר אנרגטי
רוחני, עובד עמנו ולא במקומנו!
לכן הוא מחזק אותנו מבפנים,
ואז גם הקוסמוס מתגייס לעזרתנו.
ממש הרגשתי את זה על בשרי,
ולכן אני מודה על השיעור הזה!
ולאלה שהולכים ללמוד תיאוריה,
תעשו לעצמכם טובה, אפילו תלמדו ותשננו מילה במילה, במיוחד את הכתוב בתמרורים, כי
לא מספיק שתדעו אותם, אלא גם איך הגדירו אותם במדויק, ותדעו לכם שהמבחן הוא די קשה
ואין קיצורי דרך.
הנה הוראות של בטרם לגשת לתיאוריה
http://www.mzn.co.il/misc_info.htm
הנה האתר התותחי ללימודי
תיאוריה ב-20 ש' בלבד
הנה חוויותיי הקודמות עם
הביו- אורגונומי
הקבוצה של הביו-אורגונומי
בפייס-בוק
http://www.facebook.com/group.php?gid=118829054836465&ref=mf
מידע על פעילות וכרטיס אישי
27.11.10
דו"ח עדכון המצב
אז בטח אתם סקרנים
לדעת מה אירע עמי והנהיגה.
אז אני נכון להיום אני כבר
אחרי השיעור ה-12.
איך אני מרגישה עם
זה?
שזה נורא כף לי, שאני מחכה
לכל שיעור בצפייה, שהזמן חולף נורא מהר, ושאני עוד מאוד מתוחה על ההגה.
בכל רגע אני חושבת שזה חס
וחלילה כמו סוף החיים שלי...
אולי עדיף שכך אחשוב.
שאני מנסה להיות מאוד זהירה,
די איטית, הרגל שלי כזה באוויר וכל רגע מוכנה ללחוץ על הברקס, ושהמורה החביב נוזף
בי כל הזמן שאני צריכה להיות טיפה יותר זריזה, במיוחד כאשר אני מאותת שאני רוצה
לעבור נתיב...
אבל בכל זאת?
הוא טוען שאני מתקדמת משיעור
לשיעור, לאט אבל בטוח, וכשאלתי אותו אם עוד היו לו תלמידים ברגיל כזה מופלג (58),
הוא אמר לי שלא, אבל שהגיל בכלל לא משנה...
מה אני כבר כן
יודעת לעשות?
אמרו לי שנהיגה צריכה להיכנס
לדם כי זה אינסטינקט, ולי נראה שזה צריך לחבור עם אינסטינקט הסכנה, כי
בחלקיק השנייה.... נו טוב לא רוצה לבאס ולהתבאס...
אבל הנה בכל זאת, מה כבר
למדתי לעשות?
למדתי כבר להרגיש את ההגה ביד
באופן אוטומאטי, במיוחד כאשר צריך לפנות בכיכרות האלה שהם מעגלי התנועה שזה קצת
מעצבן.
למדתי ללחוץ על הגז והברקס
לחילופין באופן אוטומאטי, וכן כן למדתי איך לעצור לאט לאט עם הברקס בלי לתקוע
עצירה כזו בבום ברמזור ...
מה עוד עשיתי?
יצאתי לנסיעת בכורה עם הבן
שלי, בן הה-25 שהוא היה זה שעשה את הרישיון בעמל רב, ונהניתי מאוד, וראיתי כיצד
הוא נוהג מצוין וזהיר ואני תוהה מתי אהיה ברמתו. אנשים אומרים לי שמה אני רוצה,
הוא הרי קיבל רשיון בצדק, בטסט
הרביעי, ואני בהחלט שמחה שמקפידים כנראה למי נותנים את הרישיון, והיום בכותבי
דברים אלה, אני עוד לא רואה עצמי כבעלת רשיון, אבל בכל זאת, אני ממשיכה בשיעורים
בהמון נחת ובלי שום קוצר רוח, כי בסך הכל זה כיף, וממש כיף!!!
החוק מחייב מינימום 27
שיעורים ואני מבטיחה שאדווח לכם כאשר אגיע לשיעור זה ואני בכלל חשובת שאקח לפחות
50 שיעורים...
המנון לנוהג ולמבקש לדעת לנהוג- מסר בכתיבה אינטואיטיבית
אז היום בסדרי ניירות, ראיתי
לפתע מסר שכתבתי לעצמי מסר בכתיבה אינטואיטיבית בסדנת התיקשור באוגוסט 2010 האחרון
מצאתי לפתע מסר אשר כתבתי לעצמי
בסדנא, ובכלל שכחתי מזה, והנה זה כאן מונח לפני ופתאום כאשר אני קוראת זאת, זה
נראה לי כל כך רלוונטי, ואולי אמשיך לקרוא אותו שוב ושוב.
אז אני מקדישה זאת, לכל מי
שרוצה לדעת לנוהג, ודי מפחד כמוני....
זה כתוב בדרך של שאלות
ותשובות
כי אם לי יהיה רישון יום אחד,
אז יהיה לכל אחד מכם, אני מבטיחה לכם!
כי אחרי יש שיירה שלמה של
נשים די בגילי שמפחדות וכולם מצפים לראות מה קורה עימי.
גילה היקרה
נהיגה זה לא בשמים, זה משהו
כמו מחול, כמו תנועה בהרמוניה כאשר את יושבת ברכב והוא המרכבה, והמרכבה היא הכלי
שלך אשר נותן לך את התנועה, ואת עושה את זה מאהבה.
את מודה לכל רמזור או תמרור,
או סימון עלי דרך שהם שם בשבילך.
את גם אוהבת ומכבדת כל אדם
אשר מסביבך כי גם הוא במרכבה, ואם תעמדי בדרכים, תראי גם איך התנועה זורמת כמו
מוזיקה....
אבל כל התאונות
האלה, זה כל כך מפחיד אותי.
אסור לך לחשוב על נהיגה כמן
אופצייה לתאונה. אין עלייך לחשוב על כך כאשר את בתוך המכונית, אלא על הביטחון שיש
לך עם ההגה ואת תלמדי זאת. חשבי קודם על הביטחון, ולא על התאונה.
האמת היא שאני עוד
לא רואה את עצמי נוהגת.
אז תראי את עצמך בשלבים
בקטנה, קודם כמצליחה בתיאוריה ואחר כך בשיעורי נהיגה
(הדברים נכבו עוד לפני
שהצלחתי בתיאוריה)
אל תרוצי קדימה, ומצד שני
תחשבי על חדוות הנהיגה, על הנוחות הכל כך גדולה אשר תהיה לך להגיע ממקום למקום, על
החופש והשחרור והכיף...
וחוץ מזה תביני שנהיגה זה
לשחרר שליטה, זה לתת לרכב להסיעך...
את שכל כך רגילה להיות תמיד
בשליטה ולהתאמץ, עלייך להבין שהנה הרכב הוא זה שמסיעך ואת אחד עימו...
לעומת התרמילים של הקניון שאת
סוחבת בעמל רב, על גבך אחרי הקניות..., או העגלות אותם את מגלגלת בנסיעה
באוטובוסים.
שחררי שליטה, ושחררי כל מאמץ,
תראי את הטוב שבזה, תסמכי על הזמן שהוא יעניק לך יותר ניסיון....
"לכל זמן ועת לכל
חפץ" אמר קוהלת, וכי את מבינה מה פירוש הדברים?
הסוד
הוא במילה ח.פ.ץ
ח' זה החזון החובק עולם, האמת אשר נובטת בתוך הרוח ומבשילה בעולם החומר, וזה עצם הרעיון
שלך של ללמוד נהיגה.
פ' זה נפילות
אפשריות שהם טבעיות, כי זה קלף המגדל המתמוטט, האומר שלפעמים ציפיות לא מתממשות,
ואז מה נשאר?
צ' זה מה שנשאר אחרי כל נפילה אפשרית זה האמת הטהורה, שהיא מעבר לכל ספקות, היא האמת הטהורה, שאת אולי גילה
שואלת את עצמך, למה את בכלל צריכה לדעת לנהוג?
האמת היא שאני
בכלל לא יודעת למה, פשוט יש לי אוטו קודם ובלי רישיון?
אז זה בדיוק מה שכאן מעניין,
שימי לב, במילה חפץ ה-צ'
היא האות האחרונה שאומרת שישנה איזה שהיא אמת אשר אותה כנראה תצטרכי לגלות ולדעת,
אבל זה מרגיש לך שזה האמת, אז לי על זה!!!
הערה---------------
אני מקדישה את הדברים לפינצ'י
גבריאל אשר הבטיחה לי שאחרי השיעור העשירי בכלל כבר אדבר אחרת.
28.8.12
ללמוד נהגיה במשך כמעט שנתיים
שלא תחשבו שאני דוגמא, אבל
לקחתי שיעורים באופן עקבי כמעט שנתיים. מי סופר ואת מי זה מעניין. רציתי להיות
בטוחה בעצמי.
רציתי שאוכל לומר שהנה, אין
אני מפחדת עוד לעלות על הכביש כי האוטו זה לא מפלצת, ולא לחשוב שחס וחלילה, שהנה
חיי עומדים להסתיים...
מהר מאוד הבנתי שמאוד קשה
ללמוד בחיפה, ובכלל מאוד קשה לעבור טסט.
רחובות דהויים, קווים לא
מסומנים, התמרורים לא בולטים לעין וחלקם מאוד שחוקים, רחובות צרים מלאי בורות,
עליות וירידות חדות וסיבובים שמעבר להם אינך רואה דבר, ואתה באמת צריך לפתח חוש
טלפתי, כדי שלא תגיח לך מכונית לפתע מהצד.
לפני כמה חודשים התעצבנתי,
ופניתי למוקד 106, והתלוננתי שאין סימונים בצומת הציונות שבתאי לוי.
הם לא הבינו מה אני רוצה מהם,
ורצו שאכתוב מכתבים לתלונות הציבור, ואמרתי שהם יעבירו פנייתי!
לא תאמינו אבל צלצלו לי
מפניות הציבור ואמרו לי:
"גב' גילה בויום, שמחים
על פנייתך והנה אנו נחדש הסימונים", ואחרי שאמרתי שכל העיר ככה, באמת אחרי 4
חודשים הם התחילו לרבד וצבוע.
בין אם זה גלל הבחירות
המתקרבות, ובין אולי תרמתי בפנייתי, בכל אופן זה הולך ומתהווה...
מצד שני, הבנתי שהסימונים על
הכבישים, התמרורים, המהירויות המותרות בכל קטע של הכביש, מחושבות ממש כהלכה, ובאמת
שאם הנהגים היו נוהגים לפי הכללים, הרי שלא צריך היה שיהיה תאונות!
שמתי לב במשך השיעורים, שאני
רואה לפחות 10 עברות תנועה!
הרבה עוקפים מימין, לא
מאותתים במעבר ממסלול למסלול וגם לא בכניסה למעגל תנועה, וככה שבאמת צריכים לפתח
חוש טלפתי להפליא.
התחלנו לנסוע הלוך ושוב באיזור הטסטים האימתני של חיפה:
עין הים
שפרינצק
מחנה דוד
איזור בית הקברות
חוף הים.
קריית אליעזר.
בכל האזורים האלה נערכים
הטסטים, ובכל איזור שכזה, יש את הטריקים שאותם צריכים ללמוד:
זה רחוב שהוא בעצם התחלה דו
סטרי, אבל באמצע זה הופך לחד סטרי...
כאן יש קו צהוב דהוי שבקושי
רואים, וזה פתאום נתיב רק לאוטובוסים ומי שיעלה על הקו ייכשל...
בקיצור, כבישים מחוררים,
עליות חדות, איי תנועה וקווי הפרדה מטושטשים, שלטי עצור שבקושי רואים, מעגל תנועה
שבאמצעו מגרש חניה ענקי, שלטי אין כניסה, כאשר אתה לא יודע איפה תיוותר הכניסה
היחידה האפשרית, כי צריך לאותת מראש...
הבה ונראה מי מכם, נהג מנוסה,
יצליח לעבור טסט בחיפה...
מהר מאוד הבנתי מה דורשים ממני לטסט
נראה לי שבמקום שידרשו ממני
משנה זהירות דורשים בעצם חרקירי....
לעקוף בכוח, להגיע למעגל
תנועה במהירות די גבוהה ולנחש טלפתית מה האחרים שם רוצים לעשות...
אני החלטתי
שכשיהיה לי רשיון, אם תראו בכביש משאית נוסעת במהירות של 40 קמ"ש,
אז יש
סיכוי שתראו מאחוריה את גילה נוסעת לה בנחת, אבל זה לא לטסט...
במילא התרגלתי
ללכת ברגל עם תרמיל קניות על הגב, אז 40 קמ"ש לשעה, קטן עלי, אני לא ממהרת
לשום מקום!!!
בקיצור, חרקתי שיניים, ואחזתי
ההגה בידיים וככה חלפה לה כשנה וחצי, והנה המורה המכובד הודיע לי, שהנה אני מוכנה
לטסט.
טסט זה רק משחק של חתול ועכבר
ואז התחילו הטסטים ומהר מאוד
הבנתי שזה בעצם משחק של חתול ועכבר, כי אף אחד בעצם לא מעוניין שתעבור, אלא רק רבע
עוברים, והמטרה היא מראש להכשיל!
לדעתי הגיל כן משחק כאן
תפקיד, ומי בכלל ירצה להעביר טסט אישה כבת ששים...
למרות שכשהתחלתי ללמוד הייתי
עדיין בת 58. אצלי הגיל לא משחק, אצלם כן, ושלא יגידו לי שלא.
הקצב בחיפה הוא של אחת לשלושה
חודשים טסט, ככה אמרו לי.
בקיצור חברה, תבינו שכל טסט,
שכולו נסיעה של 20 דקות זה הוצאה של 600 ש' בערך!
אגרה- 138
שיעור לפני- 100
תשלום למורה עבור הטסט – 350
סה"כ – זה כמעט 600 ש'.
בקיצור זה גם עולה הרבה כסף
להיכשל וגם צריך לחכות זמן רב.
ועל מה מכשילים:
אז אחד מהבוחנים, שסופר עליו
שהוא עושה מדי שבת סיורים בכל הסמטאות של קריית אליעזר, כדי למצוא מקומות חבויים
צרים שם אפשר להכשיל, לקח אותי לסמטה שם הסתתר תמרור עצור בין העצים, ואופס הלך
הטסט. זה מילא.
אחד אחר, החליט מראש שהוא
רוצה להכשילני, וכתב בליל של שקרים: לא מסתכלת במראות, מאיטה מדי לפני צמתים, מתנהגת
משוגעת עם ההגה...
ואז הגיע הטסט הרביעי. התיישב
האדם הנחמד, והם לא צעירים...
הם בגילי, ולא בטוח שהם היו
רוצים לראות נשים בגילם על ההגה.
הם אומרים שלום ובהצלחה בפנים
חתומות, ולדעתי לא ממש מתכוונים לכך, וחס וחלילה לדבר, מרגישים עצמם אלוהים.
בקיצור, נסעתי פרפקט, ואז הוא
הוביל אותי לכביש חד סטרי עם שני נתיבים, ורצה שאחנה ברוורס ב-90 מעלות,
בנתיב השני. כעסתי עליו, התרעמתי ואמרתי שלא מלמדים את זה, ואני לא אמורה לעשות
דברים שלא למדתי, והוא לא קיבל את זה.
לבסוף, מאחר ואסור כנראה
לפסול על חניה, הוא פסל אותי על סיפורי סבתא אחרים, שלא היה בהם כל שחר.
בקיצור עשיתי היסטוריה!
כבר 15 שנה שלא ביקשו לחנות
כך, וזקני מורי הנהיגה של חיפה יודעים לספר זאת!
אבל מאז המקרה שלי, כולם כעת
רצים ללמד זאת, ועוד יקראו לחנייה הזאת על שמי יום אחד, מי יודע!!!
אחרי שראיתי במה דברים
אמורים, ביקשתי מהמורה שבטסט הבא הוא יצטרף אלי.
כשהוא שאל אותי בשביל מה,
אמרתי לו, שזה בתור פסיכולוג ולא בתור מורה לנהיגה, אחרת יהיה כתוב בעיתון
למחרת, שנבחנת הרביצה וקיללה בוחן!!!
לאחר לוגיסטיקה מאוד מורכבת, הגיע היום
המיוחל 27.8
גייסתי את כל המחשבה החיובית,
שאין לי הרבה ממנה, וגם ניסיתי להוריד את מפלס השנאה והטינה כלפי הבוחנים.
אפילו דפקתי הופעה, בליווי
אודם עז ואיפור כבד, להתייצב למבחן כמו ליידי מכובדת ולא כתמהונית לבושה בדגמ"ח.
בשעה 11:00 התחיל הטסט.
המורה התיישב בניחותא מאחור,
והסתבר ששלחו לי למבחן, את "האמא של האמא" של הבוחנים, את מנהל המשרד
בכבודו ובעצמו, כי לא היו בוחנים באותו היום, שהיה מאוד עצבני וממורמר על כך!
אני נוסעת וממש עושה את הכל
כשורה, וזה לא מסתיים הסיוט הזה.
עוד סיבוב, ועוד זכות קדימה,
ועוד עצור, ועוד לאותת, ועוד אין כניסה, ועוד לעבור נתיב.
לא תאמינו!
במקום 20 דקות 35 דקות של
סיוט!
אני חשתי דווקא די רגועה, ורק
המורה שישב מאחורה כוסס ציפורניו במתח רב, מתפלל שלא אעשה שום טעות ושזה יעבור כבר,
לא מבין מה יש לו לבוחן הזה.
כשזה הסתיים, לדעתי הוא יותר
נשם לרווחה ממני.
הוא עשה לי סימן של וי, ואמר
שעשיתי טסט מהסרטים. מקצועי, מהוקצע, מכובד, ובלי שום טעות, וממש נהגתי באופן חלק
ומקצועי, אבל צריך לצפות לבאות!
השעות עד למתן התוצאות זוחלות
להן לאט לאט.
בערב מתכנסים לשיעור טארוט
בחיפה, וביד רועדת, אני והבנות עומדות סביב הטלפון הנייד שלי ומתקשרים למענה הקולי
של משרד הרישוי.
הנה תאזינו לכך בעצמכם
שאגות שמחה כאשר שומעים את
המילה- עבר!
אתם מתארים לעצמכם כמה פעמים
חייגתי למענה הקולי הזה, ובקול קר חד כסכין, שמעתי את המילה – נכשל?
דמיינו לעצמכם!
בלילה
באתר זה כבר יותר וודאי ואני טרם מאמינה למראה עיני:
והנה העניינים הולכים מהר, והנה למחרת
ה-28.8 הרישיון לתפארת:
לסיכום:
גיל זה משהו שקטן עלי.
אני רוקדת כמו מטורפת ריקודי
טראנס ואין עלי.
מוחי צלול וחשיבתי חדה.
בסך הכל מרגישה הרבה כוח
ומרץ.
לא מרגישה את הגיל!
אבל הנה לקחתי לעצמי כן אתגר
מנצח גיל, וזה לדעת לנהוג, הגשמתי משימה שהתחלתי אותה לפני 25 שנה, וזה תמיד היה
ברקע כמשהו שהחמצתי!
אני עוד לא יודעת מה המשמעות
של זה, כי בסך הכל לא חלמתי שיהיה לי רשיון עוד בגלגול הזה.
בסך הכל יש לי רכב, ויש לי
שני נהגים צמודים, וזה הבן שלי ומכר שלי, ככה שמסיעים אותי...
אבל הנה כעת מתחילים החיים
האמיתיים של הנהיגה, ורוצים אתם לשמוע משהו?
אני כנראה אהיה הראשונה
בהיסטוריה שאקח שיעורי נהיגה, למרות שיש לי כבר רשיון, כי אני רוצה לדעת לנהוג גם
בכבישים סואנים, לחנות בלחץ ובקניונים ועוד מטלות אקרובטיות.
בכל אופן, לעוד כאלה שחיכו לשמוע שיש לי
רשיון ואולי גם הן יעיזו!
דעו לכן!
שאפשר להוציא רשיון בכל גיל,
למרות שידרשו מכן יותר, ואנא, אל תעשו זאת בחיפה...
אז אני מכינה עצמי לקראת
נסיעת הבכורה במכוניתי!
מידע על פעילות וכרטיס אישי